טבילה ללא צחצוח שיניים בדיעבד (טהרת המשפחה)

שלום רב, אשתי טבלה היום במקווה ושכחה לפני כן לצחצח שיניים, היא נזכרה רק אחרי שחזרה הביתה. מבחינת שאר הבדיקות הכל התנהל כהלכה. קשה לאשתי מאוד עם עניין הטבילה מידי חודש והיא לא מאמינה במצווה, סובלת מהטבילה בכל פעם מחדש ועושה זאת רק בשביל הזוגיות. אציין שלפני קצת יותר מחודשיים נולדה לנו בת ומאז עדיין לא קיימנו יחסי אישות. האם ניתן בדיעבד להסתמך על טבילה זו? האם אפשר להישען על דין תורה - שאסרה חציצה רק ב"רוב גופו" ומקפיד? תודה רבה

שלום רב, קראתי את דבריך והם נגעו ללבי. ניכר כמה אתה מעריך את המאמץ האדיר שאשתך עושה למען הזוגיות שלכם, במיוחד בתקופה המאתגרת שאחרי לידה. העובדה שהיא טובלת למרות הקושי והחוסר באמונה במצווה היא עדות לאהבה גדולה, וחשוב מאוד לשמור על הכוח הזה ולא לשבור אותו.

במישור ההלכתי: במצב שתיארת, שבו הטבילה כבר נעשתה וישנו קושי נפשי גדול מאוד לחזור עליה, ניתן לסמוך על הפוסקים המקלים בדיעבד:

אכן, מדאורייתא חציצה פוסלת רק ברובה של האישה והיא מקפידה עליה. שיירי מאכל בשיניים הם חציצה דרבנן.

פוסקים רבים (ביניהם ה'אגרות משה') מקלים בדיעבד אם האישה טבלה ללא ניקוי שיניים, כיוון ששיניים נחשבות "בית הסתרים" וחציצה בהן היא מדרבנן בלבד. ולכן אם לא מצאה כל שארית אוכל בין השיניים , לא צריכה לחזור ולטבול.

בפרט שמדובר במצב שבו האישה סובלת מאוד וקיים חשש אמיתי שאם תתבקש לחזור למקווה היא תחדל לטבול בעתיד, מוגדר בהלכה כ"שעת הדחק" גדולה, ובמקרים כאלו סומכים על המקלים בדיעבד והטבילה נחשבת כשרה.

חשוב מאוד שתשקף לאשתך שאתה רואה את המסירות שלה. המילים שלך עליה – שהיא עושה זאת למען הזוגיות – הן הבסיס להכל.
ציינת שעברו חודשיים מהלידה ועוד לא קיימתם יחסים. הטבילה הזו היא הזדמנות עבורכם, גם ללא קשר ליחסים מלאים, פשוט להיות מותרים במגע, בחיבוק ובישיבה משותפת. זהו "זמן החלמה" של הזוגיות אחרי הלידה.
כיוון שציינת שהיא לא מחוברת לתהליך, אולי כדאי להפתיע אותה ב"מניפת הטהרה". זוהי ערכה שיכולה לעזור לה למצוא חיבור אישי ורגשי יותר למצווה, ממקום של העצמה נשית וזוגית, מה שעשוי להקל מעט על התחושה של "חובה מעיקה".

בברכת מזל טוב על הולדת הבת והרבה שלום בית.