מילון מונחים

אוצר

מקום אגירת 'מי גשמים'.

אוצר השקה

בריכה הבנויה בצמוד למקוה ומחוברת אליה בעזרת נקב בקיר המשותף. האוצר מכיל מי גשמים וחיבורו למקוה מכשיר את המים הנמצאים שם.

אוצר זריעה

בריכה בת 40 סאה מי גשמים שלתוכה מזרימים מים מרשת המים העירונית. תערובת מים זו כשרה לטבילה ומועברת למקוה דרך נקב בקיר המשותף לו ול" אוצר".

אמה

מידת אורך הלכתית. מדידת האורך בין קצה האמה (= האצבע האמצעית הארוכה) ועד למרפק. אורך זה שווה לכ – 48-62.4 ס"מ .

אמה.

לשון המשנה לאיבר הזכר.

ארבעים סאה

מידת נוזלים הלכתית המתארת את כמות המים המינימלית הדרושה , לטבילה או להכשרת מים שאובין. כמות זו שווה לכ – קוב מים (1000 ליטר).

אשבורן

שקע בקרקע למים נקוים ועומדים.

בדיעבד

לאחר מעשה.

בדיקות

בדיקת האשה בזמנים ידועים במטרה לאמוד מצב דימום והשלכותיו לענייני טהרה.

בדיקת הרי”ף

בדיקה שמטרתה לקבוע 'חזקה' שאינה רואה מחמת תשמיש.

בודקות טהרה

אחיות המוכשרות לשמש כבודקות בדיקת הנרתיק, במטרה לסייע לרב הפוסק במקרים של שאלה במראות, ע"י תיאור הממצאים (פצע וכדו').

בוחל

לשון המשנה לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד והחלה להראות סימני בגרות, כדוגמת התאנה העומדת להבשיל ( נידה, ה, ז).

בור

חפירה באדמה . במקורות שם נוסף לתאור מקוה.

בין השמשות

הזמן שבין היום ללילה , כלומר ספק אם הוא יום או לילה .ידוע כזמן השקיעה או הדימדומים. זמן זה הוא משקיעת השמש ועד שנראים שלשה כוכבים.

בית

לשון המשנה לבית הערווה ( נרתיק) ( נידה, ב, א).

בית הסתרים

כלל המקומות בגוף המוסתרים מן העין, אך נראים כלפי חוץ. כגון: חלל הפה, אף, אוזן חיצונית , בית שחי.

בית הקמטים

אזורים בגוף, הנמצאים על שטח העור החיצוני אך עשויים להיות מוסתרים. כגון: טבור, קפלי עור כקפל השד, קפלי שומן וכו'.

בית התורפה

לשון המשנה לבית הערוה ( נידה, ח, א).

בית חיצון

לשון המשנה לבית הערווה ( נרתיק) ( נידה, ה, א).

בלוע

דבר או איבר הנמצא בתוך איבר אחר בגוף המכסה עליו. כגון : עובר המעי אמו, רחם, עומק האף או עומק האזניים, קוץ או רסיס השקועים בעור.

בלנית

עובדת במקוה ומשגיחה ששיער הטובלת לא יצוף מעל פני המים ושגופה לא יתחכך בדפנות בריכת הטבילה.

ברכה לבטלה

ברכה שאין בה צורך והיא מיותרת.

גריס

מידת שטח הלכתית המציינת קוטר של כ- 19 מ"מ.

גרמא

דבר שנגרם ממעשה/ פעולה לא ישירה .

דאוריתא

מצוה שמקורה בתורה (שבכתב).

דות

בור אגירה גדול של מי גשמים.

דם טוהר

דם שראתה אשה בזמן 'ימי טהרה' ( נידה, א, ז).

דרבנן

מצוה או הלכה או מנהג שמקורו בדברי חכמים ( תורה שבע"פ).

הידור מצוה

קיום מצוה תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה.

המשכה

העברת מים שאובים ל"אוצר" או מקוה, לפני כניסתם אליהם, דרך תעלת קרקע או ביטון רזה "הראויים לבלוע" (לחלחול) באורך 3 טפחים ( 30 ס"מ) לפחות. ("מקוואות"/ יוסף שנברגר)

המשכה

העברת מים למקוה ע"י הזרמתם על פני הקרקע עד הגיעם למקוה. מקוה זה יחשב 'מוכשר' ע"י 'המשכה'. הקרקע עליה זורמים המים בדרכם למקוה, צריכה להיות ראויה לבלוע. כלומר בעלת יכולת ספיגה וחילחול. אורך ההמשכה הוא לפחות שלושה טפחים (35 – 30 ס"מ) . רוחב ההמשכה הוא טפח ( 10 ס"מ ). את ההמשכה יש לעשות רק לאחר שבמקוה יש רוב של מים כשרים.

הפסק טהרה

בדיקה בעד בדיקה שמטרתה לודא שהאשה פסקה מלראות דם והיא יכולה להתחיל ולספור שבעה ימים נקיים. בלשון המקורות האשה יוצאת על ידי בדיקה זו מחזקת רואה דם לחזקת שאינה רואה.

הרגשה

תחושה גופנית המלווה או קשורה לראית דם.

הרחקה

אוסף דינים הקשורים בריחוק הגופני שבין האיש והאשה, בזמן ימי נידותה.

השקה

חיבור מים למים ע"י נגיעה, כמו נשיקה. כדי לטהרם, להכשירם או להשלים לשיעור. לעניין מקוואות - חיבור בין מי הגשמים האגורים ב"אוצר" לבריכת המקוה המכילה "מים שאובין" , אשר מקורם בד"כ ברשת המים העירונית.

זבה

אשה שראתה דימום אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

זבה גדולה

אשה שראתה דימום שאורכו לפחות שלושה ימים, אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

זבה קטנה

אשה שראתה דימום שאורכו יומיים לכל היותר, אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

זחילה

זרימה / נזילה של מים מתוך ה"מקוה" או ה"אוצר" .

זריעה

לענייני מקואות : הכנסת מים שאובין, אשר מקורם ברשת המים העירונית, לתוך ה"אוצר" ( לאחר ה"המשכה").

זרת

מידת אורך הלכתית. גודלה כחצי אמה או כשלושה טפחים . שוה לכ- 30 ס"מ.

חב”ד

זרם בחסידות, שנוסד על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי מחבר ספר ה'תניא' במאה ה - 18. השם חב"ד מורכב מראשי תיבות : חכמה, בינה ודעת ( = 3 ספירות בעץ הקבלה).

חדר

לשון המשנה לרחם ( נידה, ב, ה).

חומרת ‘אור זרוע’

לאשה שמחזורה אינו סדיר - החומרה לפרוש, ביום ה- 30 גם ב'עונה' הקודמת לעונת הראיה בפעם האחרונה.

חומרת הרמ”א

החומרה לעשות הפסק טהרה ביום החמישי לראית הדמום.

חומרת רבי זירא

החומרה לנהוג בכל דימום כדם 'זיבה', המחייב 'הפסק טהרה' וספירת שבעה ימים נוספים עד לטבילה.

חז”ל

ראשי תיבות : חכמינו זכרונם לברכה.

חזקה

משמעו אחיזה במצב או דין של גוף או דבר מסויים על יסוד מה שהיה בעבר, או הקיים בהווה או על יסוד טבעו ותכונתו של אדם .

חפיפה

מכלול ההכנות שהאשה עושה לפני הטבילה על מנת שלא תהיה כל חציצה בינה לבין מי המקוה בזמן טבילתה. החפיפה כוללת רחצת הגוף, חפיפת השיער ובדיקתם.

חציצה

הפסק בין שני דברים. בעניין טבילה - אסור שיהיה דבר שחוצץ בין הטובל ובין המים.

חרדלית

זרם מי גשמים היורדים מההר ( מי שטפונות).

טהרה

הגדרה הלכתית למצב מטפיזי אשר לו השלכות שונות למצוות טהרת המשפחה ובזמן קיום בית המקדש למצוות הקשורות בו. הטהרה מרמזת לזך, קדושה, דרגה רוחנית גבוהה.

טומאה

הגדרה הלכתית למצב מטפיזי אשר לו השלכות שונות למצוות טהרת המשפחה ובזמן קיום בית המקדש למצוות הקשורות בו. הטומאה מרמזת לדבר שנפגם או חולל מקדושתו ולדרגה רוחנית פחותה.

טפח

מידת אורך הלכתית , שוה לכ- 10 ס"מ.

יחסי אישות

יחסי מין.

ייחוד

איסור על איש ואשה שאסורים זה לזו בחיי אישות , להמצא יחד במקום נסתר או מבודד, שבו אין אחרים שיכולים לראות אותם, למשך זמן שמסוגלים לקיים שם יחסי אישות.

ימי טהרה

שלושים ושלושה ימים לאחר לידת זכר וששים וששה ימים לאחר לידת נקבה, שאשה סופרת אחרי 'ימי טומאה', לשם אכילת טהרות ועליה לבית המקדש.

ימי טומאה

מספר הימים שאשה צריכה לספור, לאחר לידה עד שטובלת לבעלה - שבעה ימים לזכר ושבועיים לנקבה. ספירה זו היתה נהוגה בימי בית המקדש ואינה נהוגה כיום. ימים אלו באו לפני ספירת 'ימי טהרה' שהיו סופרות לשם אכילת טהרות ועליה לבית המקדש .

כלי

כלי שיש לו בית קיבול, ולכן ראוי לקבל טומאה. מים שיעברו ב''כלי'' יהיו פסולים לצרכי המקוה.

כלי מתכת

כלי העשוי מתכת גם אם אין לו בית קיבול , מקבל טומאה ולכן אין להעביר דרכו את המים המיועדים למקוה אלא באמצעות "המשכה".

כתם

ראית דימום שלא בזמן וסת ומבלי להרגיש

לוג

מידת נוזלים הלכתית השוה לכ –330 סמ"ק .

לול

לשון המשנה לקצה החצוצרה, בחלקה הפתוח לכיוון השחלה.

לכתחילה

מראש.

מוך דחוק

בדיקה בעד בדיקה הנמשכת כל זמן בין השמשות. מטרתה לודא שהאשה סיימה את היום הקודם ללא הפרשות דמיות והיא יכולה להתחיל ולספור שבעה ימים נקיים.

מזוג

צבע היין בכוס. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

מי גבאים

מים שנקוו בחפירה לא עמוקה. (מלשון " ולחשוף מים מגבא"- ישעיה ל, יד). מים אלו אינם בכמות של ארבעים סאה.

מי גשמים

מי גשמים אשר נאספו ונאגרו שלא באמצעות כלי או מגע אדם.

מי מעין

מים הנובעים ממעין . הטבילה במי מעין מטהרת, אפילו במים זורמים.

מי מקוה

מאגר מים שאינם שאובים המכיל ארבעים סאה.

מי רגלים

הטלת שתן.

מי תמציות

מי גשמים שירדו על ההרים וזחלו מהם לעמק ונתכנסו שם. מים אלו אינם בכמות של ארבעים סאה.

מים חיים

מקור נביעת מים באופן טבעי ללא התערבות האדם. כגון מעין. רק במים מובחרים מסוג זה השתמשו לטהרות שונות אשר היו קשורות לעבודה בבית המקדש.

מים חיים

מעין שמימיו זורמים.

מים מוכים

מעין שמימיו מקולקלים, לדוגמא שיש למים טעם לוואי.

מים שאובים

מים שנאספו ונאגרו באמצעות כלי או מגע אדם ( כגון מים מהמערכת העירונית, ברזים וכו' ).

מימי אדמה

צבע הנראה על אדמה אדומה. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

מימי תלתן

צבע מים שהשרו בהם את צמח התלתן ( ממשפחת הקטניות). צבע זה הוא אחד מהצבעים החשודים ע"י בית שמאי כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

ממשות

דבר שיש לו מציאות , יכולת קיום , ניתן למישושו, ניתן לחוש בו.

מעין שמימיו מועטים

מעין שהוסיפו למימיו מים שאובים.

מצוה שימעית

מצוה שטעמה אינו מובן או הגיוני והיא בבחינת גזרה, כגון : מצות פרה אדומה.

מצוה שכלית

מצוה שטעמה מובן והגיוני כחוקי מדינה שמטרתן חוק וסדר.

מצות עונה

חיוב הבעל לאשתו ביחסי אישות.

מקוה

מאגר מים / בריכה המחוברת לקרקע והמיועדת לטבילה. ניתן להוליך אליה מי גשמים , או מי מעיינות. יש לה גרם מדרגות המאפשר ירידה אליה. יש לה נפח מינימלי, היכול להכיל לפחות " 40 סאה" ( עפ"י מידת המדידה ההלכתית המופיעה במקורות), ששויים כ- 750 ליטר מים . הבריכה אטומה לחלוטין ומטויחת למניעת דליפה .

מקור

מינוח המתאר במקורות את הרחם.

מראה

אשה שראתה דימום בבדיקת הנרתיק. גם אם לא היתה הרגשה (=כתם), יהיה חשש דמום מדאוריתא.

משיכה

העברת מים ממקום למקום.

נדה

לשון נדידה. מצב המתאר את האשה בזמן וסתה ועד שתטבול. כינוי לאשה שאינה טהורה ואסורה לבעלה.

נץ החמה

זמן זריחת השמש.

נצוק

קילוח מים באויר מלמעלה למטה.

סאה

מידת נוזלים הלכתית השווה לכ- 25 ליטר.

סרך ביתה

החשש להטעית בנות ישראל בזמני הטבילה. מחשש זה נוהגות הנשים לטבול רק בלילות.

עד בדיקה

פיסת בד לבנה, רכה (רצוי מכותנה), בעזרתה אשה בודקת את הנרתיק, האם דמום הסתיים.

עובר לעשיתן

קודם לעשיה, לפני המעשה. בענין ברכות הכוונה לברכות שמברכים לפני עשית הדבר שעליו מברכים. לדוגמא: הדלקת נרות שבת, נטילת ידיים.

עונה

מושג הלכתי המתאר פרק זמן של יום - מזריחה עד שקיעה או של לילה - בין שקיעה לזריחה

עונה בינונית

יום ה- 30 שהוגדר ע"י חז"ל כיום בו אשה עם מחזור לא קבוע, עשויה לקבל מחזור.

עיון

מכלול הפעולות שאשה עושה על מנת לודא שהכינה עצמה כראוי לטבילה. העיון מורכב משלושה היבטים: מחשבה – תחשוב האם ביצעה את כל ההכנות. הסתכלות – תסתכל על גופה ותראה אם הוא נקי. מישוש – תמשש את גופה על מנת לודא שהוא נקי.

עליה

כינוי המתיחס במקורות למערכת השחלות והחצוצרות.

עמוד השחר

הזמן שבו נראה האור הקלוש הראשון במזרח, בתחילתו של יום חדש.

ערב

כינוי לרוחב.

עת רצון

זמן תפילה הנחשב לבעל סגולות מועדפות להענות לתפילה. זמן כזה הוא לדוגמא ביום הכיפורים, חתן וכלה ביום חופתם ואשה בטבילתה.

פגה

לשון המשנה לילדה שטרם מלאו לה שתים עשרה שנה וטרם הראתה סימני בגרות, כדוגמת התאנה קודם שהבשילה ( נידה, ה, ז).

פני הגוף

שטח העור החיצוני של הגוף.

פספוס

הדרישה מהתורה שהאשה תעיין בשערותיה ע"י מישושן והפרדתן כמעין סרוק.

פרוזדור

לשון המשנה לחצוצרה ( נידה, ב, ה).

פרישה

סייג הרחקה בין בני זוג בזמן שחוששת לראית וסת. בזמן פרישה בני הזוג מותרים בקרבה גופנית ואסורים ביחסי אישות.

פתיחת המקור

שתי כוונות יש להגדרה "פתיחת המקור": האחת- באופן הפשוט של ההגדרה- פתיחה פיזיולוגית (טבעית) של צואר הרחם כדי לאפשר את זיבת הדם מהרחם. השניה- ובה משתמשים בהגדרה ספציפית זו היא, לציין פתיחה לא פיזיולוגית ( טבעית) של צואר הרחם. פתיחה זו גורמת לאשה להיות נידה גם אם לא היה דימום. לדוגמא: בבדיקות או טיפולים רפואיים שונים, המבוצעים בהרדמה, בהן הרופא מרחיב את הצואר הרחם.

צאת הכוכבים

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. לדעת רב הפוסקים תחילתו 20 דקות לאחר השקיעה.

צאת הכוכבים – זמן החזון איש

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. תחילתו על פי 'החזון איש' 45 דקות לאחר השקיעה.

צאת הכוכבים – זמן רבינו תם

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. תחילתו על פי 'רבינו תם' 72 דקות לאחר השקיעה.

צמל

לשון המשנה לילדה שמלאו לה שתים עשרה שנה וששה חודשים והראתה סימני בגרות, כדוגמת התאנה שהבשילה ( נידה, ה, ז).

קביעות

תופעה שחוזרת על עצמה שלוש פעמים רצופות ובכך יוצרת חזקה.

קבר

מינוח המתאר במקורות את הרחם.

קטפרס

קילוח מים הבא דרך מידרון מלמעלה למטה.

קידושין

התקשרות רשמית, הלכתית, רוחנית, בין בני זוג בטקס נישואין דתי.

קרן כרכום

צבע הנראה כזיו הכרכום , כלומר כעלים המזהירים של הכרכום. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

שבעה נקיים

שבעה ימים מלאים אותם האשה סופרת מזמן בדיקת 'הפסק טהרה' ועד לטבילתה.

שעה זמנית

שעות היום, אותן הגדירו חכמים כאשר חילקו את שעות היום ל- 12 חלקים. אורך השעה משתנה לפי העונה ולפי אורך שעות היום.

שעה זמנית לפי ה’מגן אברהם’

מ'עמוד השחר' ועד חשיכה מוחלטת, הן שעות האור. ואותן מחלקים ל- 12 חלקים .

שעות זמניות לפי הגר”א

מזריחת החמה ועד לשקיעה , הן שעות בהן השמש נראית. ואותן מחלקים ל- 12 חלקים .

שפופרת הנוד

מידת נקב הלכתית, לפיה נקבע קוטר נקב ההשקה שבין ה'אוצר' למקוה. מידה זו נקבעה לפי גודל קנה חלול שנמצא בפי כלי עור שיועד לשמירת משקים. (= שלוקר של ימינו ), היינו כשיעור נקב עגול שקוטרו כרוחב שתי אצבעות הסמוכות לאגודל. גודלו כ- 6 – 5 ס"מ.

שקיעה

זמן בין הערביים שבין היום והלילה, בו השמש שוקעת.

שתי

כינוי לאורך.

שתי וערב

כינוי לאורך ולרוחב השזורים זה בזה.

תורה שבכתב

תורה שניתנה למשה בהר סיני ונכתבה בחמישה חומשי תורה.

תורה שבעל פה

תורה שניתנה למשה בהר סיני והועברה בעל פה ליהושוע, לזקנים, לנביאים, לאנשי כנסת הגדולה וכך הלאה מדור לדור.

תשמיש

קיום יחסי אישות.