קושי בימים האסורים (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת הרב ראובן זכאים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ
שואלת יקרה!
שלום רב!
קראתי בהתרגשות ובכאב (!) את מכתבך הזועק, אפוף הרצון הטהור להטהר ולהתקדש, ואני מאוד מבין את גודל עגמת נפשך המיוסרת. אמנם ברצוני להצביע על מס' נקודות אשר בעזהי"ת יסייעו בעדך ובעד בעלך היקר לעמוד בנסיון הגדול הזה.
א. ראשית, כאשה, וכאשת בעלך, חובה גדולה עלייך להבין את נקודת המוצא, ואת עוצמת הנסיון בו שרוי בעלך היקר. לא שאני חלילה מצדיק ולו לרגע קל מעשי הוצאת ז"ל ואוננות, שאסורים בהחלט. אבל אני רוצה לנטרל מלכתחילה, אם אולי התאזרחה בליבך תחושה אחרת, מעין זלזול, או הרגשה, שאולי משליכה על סגנון ואופי הדברים שאת מדברת עימו בנושא, (מה שגורם לו לחוש ש"היא במילא לא מבינה מה עובר עלי, ומה הם קשייו של גבר, או: אם אני רשע בעיניה, אז מה שאעשה כבר לא יעזור). בכל מקרה: גם שמדברים על הנושא יש לבוא ממקום מבין ואמפטי מחד. אך בלתי מתפשר והחלטי מאידך. כי ממש בעניינים חמורים ביותר עסקינן. אבל עלינו לדעת ש"אין דבר העומד בפני התשובה!" בתנאי שנקח את עצמנו לידיים ונחליט לנקוט בכל דרך שלא לשוב עוד לכסלה.
ב. הלא, כעדותך: "הוא נורא משתדל" אם כן, ברוך השם, גם אם הוא לא תמיד מצליח, הוא אכן נאבק קשה, ומצליח לא פעם ולא פעמיים, ולכן החשוב ביותר למנף כל הצלחה כזו לאות ועדות כי אין דבר העומד בפני הרצון! ועלייך להתמיד עימו בהרבה עידוד וחיזוקים חיוביים. גם כשמתעורר נסיון, הזכירי לו את הצלחותיו בעבר, ותנסכי בו כוח לעמוד גם בנסיון זה. ובכל פעם שהצליח – אשריו ואשרי חלקו. ושבע יפול צדיק- וקם!!
ג. לנסיון הוצאת ז"ל, (=אוננות) תהליך מתגלגל, אי אפשר לפרט הכל בכתב. אך בכל מקרה מעין זה שציינת, חשוב שתבהירי לו, שבכל רגע נתון, ממש כך! גם בתוקף תאוותו, הוא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית, לסגת, ולעצור את ההידרדרות המסוכנת, ולהיות זוכה לכתר: גיבור הכובש את יצרו. וחלילה מלחשוב: אם כבר – אז כבר!
ד. צריך לזכור ולהזכיר את הכלל הפשוט והנכון ביותר: אין מנסים אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. נקודה. רק צריכים לרצות באמת לעמוד בו!
ה. אני מבין שלמרות כל הקושי, יש לו קווים אדומים. הרי הוא לא ייכשל באיסור נדה ח"ו. מדוע? כי הוא מבין את החומרא. מסתבר איפוא שלו בעלך היקר היה מודע בדיוק (אני מדגיש: בדיוק! כי לא מספיקה ידיעה כללית), מהי חומרת האיסור הנורא של הוז"ל. ומה תוצאותיה השליליות (בעיקר משום שאינה מרגיעה באמת את הנפש ואת התאווה אלא אדרבה רק מקשה יותר את הנסיון, כדברי חז"ל איבר קטן יש באדם משביעו – רעב!! ועבירה גוררת עבירה).
ולכן מה טוב שתבקשו לכם (ולא הביישן למד!) רב מבין, או ספר שעוסק בנושא וחומרתו הרבה. לפי הזוהר הקדוש היא העבירה היותר חמורה שיש, שאמנם יש על הכל תשובה, אך התשובה עליה קשה מנשוא. במקביל: לימדו על מעלת המקדש את עצמו ונמנע מעוון זה, למה הוא זוכה, בזה ובבא, על כל פעם שהוא מתגבר וכובש את יצרו. ואדרבה: כגודל הנסיון- כך גודל השכר העצום!
ו. הכלל: אל תביאנו לידי נסיון תקף מאוד בענין זה. לאמור: יש לבחון היטב מה הוא ה"עקב אכילס" שבשלו נוצר 'אקלים' נוח לנסיון זה. לא אוכל לפרט. גם כי אינני מכיר אתכם, אבל כל אחת ואחת מכיר את עצמו/ה היכן נקודות החולשה שלו. עשו לעצמכם מבחן: האם אתם נזהרים כהלכה מנגיעות? אתם שומרים את דיני ההרחקה? אתם מקפידים על שינה במיטה נפרדת? האם אתם נזהרים שלא להיחשף גופנית זה בפני זה בימים אלו? האם את נזהרת למשוך קצת פחות תשומת לב מבחינת איפור, שיחה, בישום, וכדומה? האם נושאי השיחה ביניכם עוסקים גם בנושאים אינטימיים, שמגרים את היצר? יתכן שהוא פותח בשיחות שכאלה, אך מה טוב שאת תתני את המעצור. יפה שעה אחת קודם.
לפעמים אכילה "כבידה" לפני השינה גם מעוררת את היצר. וגם לזה יש פתרונות.
ככלל, יש לבחון היטב, מה כן ניתן לעשות יחד גם בימים שאסורים, דרך משל: יציאה להליכה משותפת, שיחות והחלפת דעות, לימוד משותף, והעיקר: לא לשהות בבטלה המביאה לידי שיעמום, ולידי חטא. (כלשון התנא במסכת אבות).
ז. הקדוש ברוך הוא אומר: 'בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין'. כלומר: התורה היא התריס והמגן היחידי בפני היצר הרע! עצם לימוד התורה, בכל תחום שהוא, מזכך ומטהר. ומעניק לאדם כוחות לעמוד בנסיון. ולכן מאוד נחוץ והכרחי, שתהיה לבעל קביעות בשיעורי תורה. ומה טוב אם תלמדו שניכם ב"חברותא" מעט תורה מדי ערב. אם בהלכות שבת או כשרות, או פרשת השבוע מוסר ועבודת המידות. זה פועל נפלאות ומשפיע רבות גם לחיזוק הקשר ההדדי, וגם לחיזוק אמיתי לעמידה בפני היצר הרע.
ח. באשר לתפקידך כאשה, ראי נא אשת חיל! אשה יראת השם היא תתהלל! עמדי בגבורה על זכותך הבסיסית! שמרי על טוהרך! עלייך לזכור כי גם אם חלילה וחס הוא עושה מה שעושה, עלייך להזהר מאוד מאוד שלא להיגרר גם את לסייע לו במעשים אלו, או חלילה ליתר מכך, כי כך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך והיום אומר לו עשה כך עד אומר לו: לך ועבוד עבודה זרה.
למדי מנסיונן המר של חברותייך: ואוי לי אם אומר אך אוי לי אם אשתוק, מה שנשים מבכות באזניי, שהבעלים שלהן העמידו אותן בפני נסיונות מרים שכאלו, ובדומים להם, שהשם ישמרנו, ואף "איימו" עליהן: אם לא תסייעי לי, אעשה חלילה כך וכך, ועד "איומים" נוראים בכשלונות בעבירות חמורות שבחמורות רח"ל. וכמה יכאב הלב שיש נשים שמחמת פחד או תמימות משתפות פעולה. (ויש אפילו שסברו בנאיביות טיפשית ומסוכנת: 'מה לא עושים בשביל "שלום בית"… השם ישמור ויציל). ומטרתן לכאורה רק, כדי שלא יהיה יותר גרוע… אך לדאבון הלב זה עצמו "יותר גרוע", וזה עצמו גורר ל"יותר גרוע".
(וכבר נשאל בזה הגאון רבי שלמה קלוגר זצוק"ל, על איש שאיים על אשתו שאם לא תעמוד בפניו עי' בימי נדתה, שיוציא ז"ל. והרב כתב בכל תוקף לחזק את האשה הנ"ל שלא תאבה לו ולא תשמע אליו! והקולר והאחריות על צווארו של הבעל, והיא את נפשה הצילה! ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בטהרת הבית הוסיף: כי אף שהיה מקום לדון שהסתכלות נחותה בחומרתה ממעשה הוז"ל, אך בלי ספק שהאיש הנ"ל רק תואנה הוא מבקש, ועוד ייכשל ויכשיל ביתירה מכך, רח"ל, ולכן גם הוא אסר זאת למעשה).
לכן עליך לאזור עוז ותעצומות ולהחליט בנחישות גמורה: הוא בעלי, ואני אוהבת אותו, אך דווקא משום כך, יהיה מה מה שיהיה, איני משתפת פעולה עם מעשיו!! (גם לא במבטים פאסיביים. לא צריך להרחיב כמה הם 'מסייעים' בעקיפין), אלא לתת גב מופגן ולהעלים עין. זה בלי ספק ישפיע מאוד גם עליו, כי לבטח לרוב אהבתכם לא ירצה לגרום לך צער ועגמת נפש שכזו.
ח. אין לי ספק, שככל אשה, וביתר שאת במקרה שלך, חובה כפולה ומכופלת עלייך להיוועץ על כל שאלה שמתעוררת בהלכות טהרה, כגון בבדיקות וכדומה. עם רב, (או באמצעות האתר הנפלא 'מקווה נט'). פעמים רבות אשה "מחמירה" בשאלות של טהרה ואינה שואלת על כל בדיקה מסופקת, אם מבושה שלא במקומה, ואם מתוך "צניעות" פסולה. וזו עצמה חומרא שמביאה לידי קולא ואיסורים מהסוג שפירטת במכתבך. זה לא אומר שהרב "יכופף" את ההלכה בגלל המצב העדין. אך זה ברור, והנסיון לימדני, שאם ניגשים ושואלים, פעמים רבות מתבררת העובדא שאולי החמרנו שלא לצורך, וגרמנו מאידך כשלונות בנושאים אחרים. ועל זה אנו מתוודים ביום הכיפורים: את אשר אסרת התרתי- ואת אשר התרת אסרתי.
ט. אסיים בעצה על קצה המזלג, מחמת רגישות הנושא, רבי מאיר אומר שאחד מטעמי מצוות הטהרה: 'מפני שאדם רגיל באשתו וקץ בה, אמרה תורה נדה אסורה לשבעה, כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה!' בדקו היטב מה טיב יחסיכם ותדירותם בזמן שאת מותרת. והאם גם את משתפת פעולה לפייסו ולהביע חיבתך ותשוקתך אליו. הידעת, שבמקרים רבים דומים שבאו אליי, נודע לי, שהקושי נוצר, בין היתר, משום שהבעל אינו "רגיל באשתו" בימי הטהרה, מחמת שהיא קשה מאוד להשגה גם בימים אלו. או שהוא חש ש'עושים לו טובה'. אין כוונתי שהאשה צריכה לעמוד לרשותו בימי הטהרה ללא גבול ומידה, גם כשהיא ממש לא מסוגלת. ולא שזה חס וחלילה מצדיק בכי זה את התנהגותו הלא נכונה בעליל בימי הנדה, אך הנסיון בצורת התנהלות שכזו גדול הרבה יותר. ודי למבינה.
י. כמו בכל דבר, ובפרט ברוחניות, תפילה עושה רבות ונצורות, התפללי להשם בשפה שלך, ומקירות ליבך, על בעלך ועלייך שתזכו להתגבר על היצר הרע, ולהשמר מכל חטא ועוון. והשם יקבל תפילתך הבוקעת מלב טהור ברחמים וברצון.
יא. בכל מקרה שיש צורך בעצות נוספות או הבהרות. ואם תרצי שאשוחח עימו אישית. אשמח לסייע.
יב. זכרו שהבא ליטהר מסייעין בידו! חזקו ואימצו!
הרב ראובן זכאים, כל הזכויות שמורות (C)
טלפונים: 0524605102/ 0527146628
מייל: [email protected]