כניסה בנדה לבית הכנסת (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת הרב ראובן זכאים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ
מדובר במנהג ולא באיסור הלכתי, ורוב ככל בנות ספרד לא נהגו כן. אמנם בנות אשכנז (למעט קהילות מסויימות) נזהרו בכך, אך כל הקפידא דווקא בימי הראייה בפועל, אך בשבעה נקיים יש להקל. כמו כן בימים נוראים או בשמחות וכדומה, שנשים רבות מתאספות בבית הכנסת, המנהג להכנס אפילו בימי הראייה. ורצוי שבכל מקרה בימי ראייתן ממש לא תסתכלנה בספר התורה בשעת ההגבהה.
הרחבת הדברים:
מקור המנהג:
בבית יוסף (או"ח סימן פח), בשם ראבי"ה (ברכות סי' סח): הנשים נהגו טהרה ופרישות בעצמן בעת נדותן שאין הולכות לבית הכנסת ואף כשמתפללות אין עומדות בפני חברותיהן וכו'.
והרמ"א בהגהתו לשולחן ערוך אורח חיים (פח, א) כתב שכן המנהג: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת וכו' (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי ליבון (= שבעה נקייים) נהגו היתר.
גם לאוסרים הוא מנהג חומרא בעלמא, ואינה הלכה:
בהגהות מיימון הנ"ל, מגדיר זאת כחומרא: הנשים נהגו "טהרה ופרישות בעצמן" (ובנוסח אחר: נהגו סלסול בעצמן ופרישות), וגם סיים: "וכשר המנהג". גם האור זרוע כתב, "וחומרא היא, ויפה הן עושות". וברוקח כתב על המנהג "ואין בו איסור". אמנם התרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קלב) הביא בזה מחלוקת, אבל הכריע שזהו מנהג "זריזות ופרישות בעלמא". וגם בספר בנימין זאב (סימן קנ"ג, והעתיקו המשנה ברורה (כאן, ס"ק ו) כתב: ומשום "מנהג וכבוד" עושין כן "ולא משום איסור".
יש חילוק בין ימי הראייה בפועל לשבעה נקיים:
הרמ"א הנ"ל כתב שנהגו להקל בימי ליבונן, כלומר בשבעה נקיים (הרמ"א ועוד פוסקים מכנים את שבעה הנקיים: "ימי ליבון", הואיל וישנה הקפדה בימים אלו ללבוש בגד תחתון לבן).
ובראבי"ה כ' בעת נדתן, ובאו"ז הנ"ל, כתב בימי נדתן, ובמחזור ויטרי כתב "בשעת" נדתן. אמנם ברוקח מצאתי שלשונו (סימן שיז עמ' רג) ומנהג נשים "בעוד שרואות" שאינן הולכות לבית הכנסת, ואין בו איסור, עכ"ל.
והנה מי שחילק בזה בפירוש הוא האגור (סימן אלף ושפ"ח) בשם ספר המקצעות שכתב וז"ל, אשה לא תכנס לבית הכנסת "בימי ראייתה עד שתלבש לבנים", שנאמר בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא, עכ"ל. נמצא שבשעה שלובשת לבנים, דהיינו בשבעה נקיים וכנ"ל, מותרת.
הספרדיות לא נהגו חומרא זו כלל:
אמנם מרן בבית יוסף (סימן פח) סיים שנשי הספרדים לא חשו לזה: "והשתא נשי דידן (=הנשים שלנו), לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבית הכנסת". וכך כתב גם הכף החיים (סימן פח בסופו).
אמנם יש כמה קהילות ספרדיות שהחמירו בזה, אך בארץ ישראל היקלו:
בשו"ת יחווה דעת (להגר"ע יוסף) חלק ג סימן ח כתב, אמנם גם בכמה מדינות של הספרדים יש שנהגו להחמיר שלא תכנס אשה בימי נדתה לבית הכנסת, וכמו שכתב הגר"י בן יעיש בשו"ת בן אברהם (חלק יורה דעה סימן ד'). ובספר זכרנו לחיים חלק ב' (מערכת ב' אות א'). וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חקקי לב (בחלק אורח חיים סוף סימן ג'), שכן נהגו במקומו, והביא סמך לזה ממה שכתב בזוהר הקדוש (שמות דף ג' ע"ב).
אולם סיים הרב שם: בארץ ישראל וסביבותיה לא נהגו בחומרא זו, וכמו שכתב מרן הבית יוסף שקבלנו הוראותיו, שאף נשים נדות נוהגות לבוא לבית הכנסת, וכדברי רבינו ירוחם שהרחיק מאוד חומרא זו. וכן תפס במושלם הרה"ג רבי אליהו חזן, אב"ד אלכסנדריא של מצרים, בשו"ת תעלומות לב חלק ג' (סימן נ"ז) ע"ש. (וראה עוד בספר נהר מצרים דף קע"ט ע"ב).
מנהג בנות אשכנז:
יש מאחרוני אשכנז שהעידו שהנשים מחמירות בזה, (שו"ת יהודה יעלה אסאד או"ח סימן לח, מהר"ם שיק אה"ע סימן פז) ושו"ת שם משמעון (פולאק). יו"ד (סימן כד). אולם החיי אדם כתב (והעתיקו המשנ"ב (סק"ז) וזה לשונו: "ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם"
אמנם בשיעורי שבט הלוי (סימן קצה ס"ק יז) כתב שמנהג בנות ישראל להקל בזה.
אמנם בימים נוראים, סליחות, ושמחות, שרבות בנות מתאספות בבית הכנסת, מותרות להכנס אף בימי ראייתן:
בספר תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קלב), והרמ"א העתיק דבריו להלכה (שם) כתב וזה לשונו: ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, (= וכהאי גוונא), שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סי' קל"ב).
ובמגן אברהם (שם, סעיף קטן ג ונעתק במשנ"ב סק"ח), כתב: "נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק) וכו'. ונ"ל דה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהי' בעצמ' יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה וכו'.
ובטעם הדבר צריך לומר שמאחר שמדובר רק במנהג, לא קבלו עליהן לאסור במקרים מיוחדים שכאלו, ואין למדין אפשר משאי אפשר.
יש שכתבו שעדיף שלא תסתכלנה בספר תורה בשעת ההגבהה:
גם לאותן שמקילות להכנס בימי ראייתן ממש, או באופנים שהותר להן כגון בימים הנוראים, מומלץ שלא תסתכלנה בספר התורה בשעת ההגבהה. כמו שכתב הטורי זהב (כאן, סעיף קטן ב) שהביא מה שכתב רש"ל בביאור סמ"ג שתזהר שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם, וכמו שרמז לכך הרמ"א הנ"ל, וכן כתב החיי אדם, וכ"כ בשיעורי שבט הלוי. אמנם הכף החיים כתב שמנהג הספרדיות שלא להקפיד גם בכך.
והשם הטוב יקבל כל תפילותיכן ברצון, הרב ראובן זכאים