content-box search-form mini
חזרה לכל השאלות

התעוררות לאהבה (טהרת המשפחה)

שאלה

שלום אני גבר נשוי שש שנים. רציתי לשאול האם לפי ההלכה לגבר מותר ליזום קרבה ואישות עם אשתו כשהוא חפץ בזמן שהאשה עושה זאת עמו "כדי לעשות לו טובה", ולפעמים מתוך כדי שלא יתאכזב ממנה וישתנה יחסו לרעה עליה אם תמאן לו. או שראוי שלא לעורר את האהבה - עד שתחפץ -עד שאשתו בלבד תיזום ותרצה את אהבתו וקרבתו ומתוך כך תהיה אהבתם וחיבתם וחיבורם שלם. לפעמים אני מרגיש פיסית ונפשית שאני צריך לאשתי מתוך געגועים של אהבה ומשיכה, אבל אשתי יכולה לא להיות בקטע כמה ימים טובים עד שבוע וזה גורם לי צער שמהול בתסכול וגם דכאון, האם בכגון דא מותר לי ליזום גם אם היא "תתן" לי בתור "טובה" אבל סתם כך היא לא היתה עדיין יוזמת את זה? אם אפשר לקבל תשובה עם מקורות בהלכה ובספרים. תודה!

תשובה מאת הרב ראובן זכאיים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ

 שלום רב!חסרים מעט פרטים בשאלה, (מה גם יש נקודות שלא אוכל להרחיב עליהם – אלא בשיחה אישית עימך). מכל מקום אענה בקצרה ובכלליות: מיסודה של מצוות ועונתה לא יגרע, שיהיה הבעל מביא את אשתו לרצון ותאווה לחיבור, גם אם מצידה לא גילתה שום התעוררות מוקדמת לכך, וזו בעצם גם תכלית חובת הפיוס שלפני המעשה, לגרום לה חשק ורצון להתאחדות.יתירה מזו: כשיש התעוררות מצידה, בדרך של פיוס ולא תביעה ח"ו, היא דרגה מיוחדת וגבוהה, וכדברי חז"ל, כל שאשתו מרצתו לדבר מצווה זוכה לבנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותם. אולם דרגה זו אינה נדרשת הימנה כשיגרה. (ולדעת הגאון רבי משה פיינשטיין, היא עיקר המצווה דאורייתא, אך אין הכוונה שרק בדרך זו, של התעוררות מצידה – היא מתקיימת). אדרבה: חז"ל קבעו (עירובין ק' ע"ב), שהאיש תובע בפה והאשה תובעת בלב. וכשיש רצון והתעוררות מצד הבעל, הדברים מפורשים בהלכה שהדבר אפשרי. מובן שאי אפשר להכריח את האשה, וכמו שאמרו בגמרא (שם), ואץ ברגליים חוטא, זה הכופה את אשתו לדבר מצווה, אך מאידך גיסא אין צורך שתהיה ההתעוררות בדווקא מצידה. וכל שהיא מסכימה ואינה מביעה התנגדות – מותר, שאומדים אנו שרצונה הגמור בכך. גם אין בעיה בכך שהיא כלשונך "עושה לך טובה", כיוון שבכל מקרה לפי הראב"ד עצם הרצון שלך מהווה סיבה נאותה לאפשר את החיבור, ודבריו נעתקו בטור ושו"ע או"ח סימן רמ: הד' שהוא מכוין בעצמו לגדור בה מן העבירה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא וגם בזה יש שכר אך לא כראשונים לפי שהיה יכול לדחות את יצרו ולכבוש אותו כענין שאמרו סוכה (נב ב) אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע ומשביעו רעב, ומ"מ מי שכוונתו לכך שיהיה שבע מן ההיתר שלא ירעב ויתאוה אל האיסור כוונתו לטובה ויש לו שכר, עד כאן לשונו. נמצא שגם כאשר המטרה היא אך ורק לספק את הצורך הפיסי והנפשי שלך, יש בזה יתרון, אף אם היא אינה זקוקה, או אינה מראה שהיא זקוקה, לזה במיוחד. ואפילו אם היא עושה לך טובה כהגדרתך, אין בכך פסול. זהו אחד התפקידים הנעלים שלה להיות חומה לבעלה. שוב נציין ונדגיש: בכל מקרה עליך לעשות כל המוטל עליך מבחינת הפיוס והריצוי המקדים.במקביל יש עליך לבדוק האם ישנו משהו שגורם לה לחוסר רצון. לעיתים הדבר נובע פשוט מחולשה, עייפות, שיש מה לעשות בנידון, או בחוסר חשק, שכמעט אינו בשליטת האשה. בדרך כלל אלו תקופות, והענין מסתדר מאליו. במקרים קיצוניים יש מקום לפנות לטיפול מקצועי. לעיתים זה נובע מהדרכה לא נכונה שהיא קיבלה, או מגישה לא נכונה מצידך או מצידה. צריך להבחין בין אם זו צורת התנהגות אקראית, לבין אם התנהגות זו הופכת לדפוס פעולה קבוע. שבאופן זה צריכים לחתור לפתרון מערכתי יותר. ככלל,עליך  לקיים שיחה רצינית ופתוחה בינך לבינה ולברר היטב את הענין. יתכן שתתברר לך העובדה הפשוטה שהיא מאוד חפצה בזה, רק שאינך מפרש בצורה נכונה את תגובותיה, ואתה ממלא את עצמך בתחושה ש"עושים לך טובה". בכלל חשוב מאוד שבני הזוג ינהלו שיחה פתוחה בה יבארו באר היטב, מה הם מצפים מבן הזוג, ואל להם להותיר זאת ליד המקרה. הספונטאניות חשובה – אך בראותנו שהענין מתמהמה- אל נצפה שדברים יקרו מאליהם..בהצלחה, הרב ראובן זכאים