הלכות טהרה-בגד צבעוני (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת הרב ראובן זכאיים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ
כיוון שניכרת שהשאלה (עכ"פ בחלקה) הינה לעיון, ארחיב קצת,
כתם על בגד צבעוני:
בתלמוד בבלי מסכת נדה (סא ע"ב) נפסקה הלכה כרבי נתן בר יוסף שאומר: (בגד צבוע) אינו מטמא משום כתם, שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (יו"ד סימן קצ סעיף י) וזה לשונו: וכן כתם שנמצא על בגד צבוע, טהורה. (והוסיף הרמ"א לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים).
צבעונים בהירים:
והנה לשון הרמב"ם כך הוא: רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה ז), ולא במקבל טומאה אלא א"כ היה לבן אבל כלי ו צבעונין אין חוששין לכתם הנמצא בהן, לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מדין הכתמים. עד כאן לשונו. הוי אומר רק אם היה לבן אוסר, משמע כל הצבעים האחרים, אף אם בהירים המה, אינם מטמאים כלל. כי כלשון הרמב"ם "רק אם היה "לבן" אוסר". (כן דייקו הטהרת הבית ושבט הלוי). וכתב בשו"ת מעיל. צדקה סימן סב, דע בני כי כל הצבעים של בגדי צבעונים מצילים מן הכתמים, ואף על פי שנראה מפירוש רש"י (שנצטט להלן) וכו' לכן כל מיני צבעונים מצילים מן הכתמים חוץ מהלבן, ע"כ.
אמנם, היו פוסקים יחידים (דרכי תשובה כאן, ס"ק סב, בשם המקור חיים ובית הלל) שרצו לאסור בבגדים צבעוניים שניכר עליהם הדם, וזאת בעקבות דברי רש"י (נדה סא ע"ב ד"ה להקל ) שכתב שבבגד צבעוני "אין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור". והם ביקשו לדייק מדברין, שאם הבגד צבעוני בהיר, וממילא הדם כן ניכר בו, שיטמא. אך נדחו דבריהם מההלכה, כיוון שמהרמב"ם (הנ"ל) והשולחן ערוך, לא משמע כן כלל. (וגם רש"י עצמו בנדה סא ע"ב כתב " שאין הדם ניכר יפה אלא בעד לבן. שו"ת מעיל צדקה סימן סב )
להלכה ולמעשה: רוב פוסקי זמננו (הגר"מ אליהו זצ"ל, הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, ושיבלחט"א הגר"ע יוסף שליט"א (טהרת הבית חלק א, עמ' שפז, ובמשמרת הטהרה עמ' שצ בהרחבה). היקלו בשופי בכל סוגי הצבעונים, אף הבהירים, כל שאינו בגד לבן. (למעט הגר"ש וואזנר (שבט הלוי יו"ד סי' פז) שאמנם כתב שמסתימת כל הפוסקים, מבואר שיש להקל בכל בגדי צבעונים, אולם בצבע הדומה כמעט ללבן, כגון צהוב, שהדם ניכר בו היטב, דעתו להחמיר באופנים מסויימים).
ברור איפוא, שהמעוניינת להדר בתקנת בגדי צבעונים, תקפיד שיהיה הבגד הסמוך לגופה מן הצבעונים הכהים לגמרי. ומכל מקום להלכה, כל בגד שאינו לבן, חשוב בגד צבעוני.
בגד לבן שהושחר מלכלוך:
כתב בשיעורי שבט הלוי, שאם נשתנה הרבה דינו כבגד צבוע , אף אם על ידי כיבוס יתלבן. וכמובן, את הכל יש לעשות בהוראה מרב, כי הדברים דקים ביותר.
גווני לבן שונים: (בוהק/ בהיר וכדומה)
כבר במסכת נגעים מצינו שישנם כמה גווני לבן, ולכאורה כולם בכלל גזירת כתמים, אחרת היה לחז"ל לחלק, וגם בפוסקים לא מצאתי התייחסות לכך, ומסתבר שאין הבדל, כיוון שסוף סוף הדם ניכר עליהם, והלא אפילו בצבעוני בהיר מצינו מי שהחמירו, ואף שאין הלכה כמותם, וכל שכן בלבן לסוגיו.
אמנם בלבן מלוכלך, אם הכוונה שחשך משחור תארו מן הלכלוך, ראה בסעיף הקודם. אולם נראה שכוונתך שמעורבים בו סיבים מצבעים שונים, כמו שמצוי לעיתים, הדבר צריך הרבה שיקול דעת והוראת חכם. כי לכאורה מחד זה דומה לנידון הבגד המנומר דלעיל. ומאידך מעשית לא ניתן בכלים אנושיים לשער מה על הלבן ומה לא. כך, שבכל מקרה יש להראותו לחכם, כנהוג, והיה ה' עם השופט.
בגד לבן שנצבע או צבעוני שהולבן:
בגד שמברייתו היה צבעוני אך נצבע בצבע לבן, יש לאסור, (האלף לך שלמה, יו"ד סימן רכט). וכן לקולא אף אם צבוע בידי שמים (כגון מצמר כבשים חום, טה"ב שם עמ' שצא) נחשב צבעוני (שואל ומשיב תליתאה (ח"א סי' שסב), לחם ושימלה (ס"ק טז), (ודלא כהחכמת אדם כלל קיג סימן י) וכן בגד שנצבע מלבן לצבע אחר, אף שלא היה מתחילת ברייתו צבוע ג"כ חשוב בגדי צבעונים.
בגד מנומר:
מצויים בגדים, שעשויים פסים לבנים וצבעוניים, המעיל צדקה (סימן סב) היקל שלא מצרפים את מה שנמצא על הפס הצבעוני למה שנמצא על הלבן, אבל אם עבר הכתם מפס לבן לפס לבן אחר, כשבאמצע ישנו מהכתם גם על הצבעוני, מצטרפים שני חלקי הלבן להשלים לגריס. (כלומר הצבעוני אמנם לא נחשב, אך יכול לשמש "גשר"). (אמנם בפרט זה, אם הצבעוני משמש גשר היקל הצמח צדק בפסקי דינים עמ' רנג, על פי הבנתו בשו"ע הרב, אך הסכמת המורים להחמיר.). טה"ב ח"א עמ' שצד, אבני שוהם ח"א עמ' שכא)
אולם החוות דעת (סק"ט) והתשובה מאהבה (סו"ס קסג) החמירו שמצרפים גם מה שעל הצבעוני. שרואים שהכל כתם אחד ואי אפשר לתלות במאכולת. (והאיגרות משה (חלק יו"ד ח"ג ס"ס נג) והרב וואזנר חששו לדבריהם).
להלכה נקטו רוב הפוסקים כהמעיל צדקה. ובכל מקרה, חובה להפנות את הבגד לרב פוסק, כנהוג, כי צריך לזה הרבה הבחנה ושיקול דעת.
בגד לבן מבחוץ וצבוע מבפנים, והכתם חדר עד שנראה היטב גם בצד הלבן:
בשו"ת יביע אומר (ח"ח יו"ד סי' יז אות ב, ובספרו טהרת הבית (ח"א עמ' שצו במשה"ט), כתב לאסור בזה שדנים את הכתם כמו שבא לפנינו. ודחה דברי שו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' קמט) שהיקל בזה).