קושי בטבילה בגלל פגיעה מינית (טהרת המשפחה)

שלום וברכה אני מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת בעקבות אונס ופגיעה מינית שנמשכה תקופה בהיותי ילדה ,המקווה והבדיקות גורמים לי לטריגרים וניתוקים וכל פעם אני בוכה אחרי הטבילה ,ממש קשה לי עם כל הסובב סביב הטהרה.האם יש דרך להקל במשהו לאו דווקא בהלכות

קודם כל, אני רוצה להודות לך על האומץ והכנות שבשיתוף. המילים שלך נוגעות ללב, והכאב שאת מתארת – הטריגרים, הניתוקים והבכי – הוא עדות למשא הכבד שאת נושאת איתך. התגובות שלך הן תגובות נורמליות למציאות לא נורמלית שעברת. הגוף שלך זוכר, והוא מנסה להגן עלייך בדרכו שלו.

בתוך המרחב של הטהרה, שנוגע באופן כל כך עמוק בגוף ובפרטיות, הקושי שלך מובן מאליו. אני כאן איתך, וחשוב לי שנמצא יחד את הדרך שתאפשר לך לעבור את התהליך הזה עם כמה שיותר נוחות וביטחון.
מזמינה אותך ליצור איתי קשר אישי בטלפון או בוואטסאפ. בשיחה נוכל להבין טוב יותר איפה נקודות הקושי המרכזיות: האם הן בבדיקות המקדימות? בחשיפה בפני הבלנית? במגע של המים? אולי ברגע הטבילה עצמו או דווקא ביחסים שמגיעים לאחר מכן? כשאנחנו מפרקות את הקושי לחלקים קטנים, קל יותר למצוא פתרונות הלכתיים שמותאמים בדיוק אלייך.
מנסיוני כמטפלת ויועצת מיניות, בעבודה פנימית עדינה, אפשר לנסות לשנות את החוויה של תהליך הטהרה בכלל והמקווה בפרט מחוויה של "חשיפה" לחוויה של "עטיפה", חיבור חיובי לגוף וריפוי. בליווי הדרכה, גם המקווה עשוי להיות מרחב ריפוי בהיבט הרגשי. אפשר לבנות יחד טקס אישי שבו את זו שמנהלת את האירוע, בקצב שלך ובתנאים שלך. ניתן גם להעזר בכלים טיפוליים שונים כגון שימוש בטכניקות שיעזרו לך להישאר נוכחת בגוף ולמנוע את הניתוקים בזמן המקווה. או נוכחות של דמות מסוימת שתעזור? או אולי דווקא מקווה ספציפי שבו הבלנית מונחית לגבי הרגישות הנדרשת? יש היום מודעות הולכת וגוברת לנושא, ואפשר למצוא מקומות שמעניקים מעטפת תומכת לנשים עם פוסט-טראומה.

אני מאמינה שתהליך הטהרה עשוי להתהפך ממקור של סבל, לחלק מתהליך הצמיחה והריפוי שלך.