מרגישים שהשמירה מרחיקה (טהרת המשפחה)

כבוד הרב שלום רב בעלי ואני שומרים טהרת המשפחה הפעם ניסינו לקחת את זה צעד אחד קדימה ובאמת לשמור נגיעה ללא חיבוק ונשיקה בבוקר בערב לפני השינה וכו׳ ובמקום להרגיש שזה מחזיק אותנו ומרגש זה רק גורם לתחושת ריחוק מצד שנינו גורם לנו להרגיש זרים ומרחיק את הקירבה והלבביות הקיימת בינינו ביום יום, לא אהבנו ולא חושבת שנמשיך עם שמירת הנגיעה

ראשית תודה על הכנות ועל השיתוף. עצם הפניה מלמדת על חשיבות ההלכה בעינכם ועם זאת שומעת על הקושי מאידך ועל חיפוש הקירבה ומאידך.
טהרת המשפחה איננה באה להרחיק בין בני זוג, אלא להעמיק את הקשר. לעיתים הדרך לשם עוברת דרך קושי – אבל קושי כזה, כשעוברים אותו נכון, בונה זוגיות חזקה, רגישה ומחוברת יותר.
ועם זאת, אנחנו לא שומרים הלכה  רק כשהיא “מרגישה טוב” ומפסיקים כשקשה. חלק מעבודת ה’ – ובוודאי בתחום הזוגיות – היא להסכים לעבור גם שלבים מאתגרים, מתוך אמון שבטווח הרחוק הם בונים עומק, ולא הורסים קרבה.

נתחיל מכך שהתחושות שאתם מתארים מובנות. המעבר משגרה של חיבוק ונשיקה להימנעות מוחלטת ממגע יכול אכן לעורר תחושת ריחוק, זרות ותסכול. התחושות האלו אינן סימן שמשהו “לא נכון” קורה – אלא סימן שאתם נוגעים בנקודה עמוקה בזוגיות, שדורשת למידה והתכווננות, ולא ויתור.

ימי ההרחקות מזמינים את בני הזוג לבנות נדבכים נוספים של אינטימיות, שאינם פיזיים:
קרבה רגשית, שיחה פתוחה, מבט, מילים טובות, הקשבה, מחוות של אכפתיות, הבעת אהבה במילים ובמעשים. כל אלו אינם תחליף לקשר הגופני – אלא תשתית שמעמיקה ומעשירה אותו, כך שכשהמגע חוזר, הוא חוזר למקום עמוק ובשל יותר.

התחושה של “ריחוק” פעמים רבות נובעת לא מההלכה עצמה, אלא מכך שעדיין לא נלמדו הכלים ליצירת קרבה בלי מגע. זהו תהליך, והוא דורש סבלנות, תרגול ולעיתים גם ליווי והכוונה.

לכן ההמלצה היא לא “להפסיק”, אלא לעצור וללמוד:
איך מביעים חום בלי מגע,
איך שומרים על לבביות גם כשיש גבולות,
ואיך מדברים על הקושי – יחד, ולא כל אחד לבד.
ממליצה לעיין ב'מניפת הטהרה' – תוכלו לגלות רבדי זוגיות עמוקים רגשיים ורוחניים דווקא באמצעות ההרחקות.