טבילה לאחר אובדן הריון יקר (הריון, לידה והנקה)

כותבת יקרה
כל כך הרבה כאב יש בדברייך, ואני מרגישה אותו דרך המילים. איבוד הריון, במיוחד אחרי טיפולים, אחרי תקווה וציפייה – זה אבל אמיתי. לא "רק" אכזבה, אלא אובדן של ילד שכבר היה קיים בלב ובדמיון שלך. הכעס, הכאב, האמונה שמתערבבת עם השאלות – לכל זה יש מקום, ואת לא צריכה להסביר או להצטדק על אף רגש מהם.

זה בדיוק למה את חשה את הקושי היום, ללכת לטבול אחרי טלטלה כזו, וזה כל כך מובן. את לא "לא בסדר" – את בתוך תהליך..

אני רוצה להציע לך לחשוב על הטבילה הקרובה לא כמשימה נוספת, אלא כמרחב שיכול להכיל בדיוק את מה שאת נושאת עכשיו.

במסורת שלנו, האישה הטובלת נמשלת לעובר ברחם אמו. המים העוטפים אותה הם מקום של חיבור – לעצמה, ליקום, לשפע, לאלוקות.

זהו זמן של קרבה עמוקה, ודווקא בגלל זה המקווה יכול להיות הדבר הכי נכון עכשיו כמרחב לעיבוד האובדן.

את יכולה לקחת את הזמן שלך, בפרטיות, בין הטבילות ובסיומן- בקשי מהבלנית להשאיר אותך לבד לאחר טבילות החובה.

אם עולים לך פסוקי תהלים או מילים ששייכות ללב שלך, תני להם מקום.