מקוה כורזים, כורזים

כורזים היתה עיר יהודית שהיתה מפורסמת בחיטה המשובחת אשר גדלה באדמותיה.
כורזים מוזכרת בתלמוד ( מנחות פ"ה, ע"א) "אמר רבי יוסי אף חיטי כרזיים וכפר אחים אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן…"
העיר השתרעה על פני כ- 100 דונם והיתה מחולקת ל- 5 רובעים, שבמרכזם בית כנסת מפואר.
ראשית הישוב בעיר החל במאה ה- 1 או ה- 2 לסה"נ  והוא נמשך ברציפות לאורך תקופת המשנה והתלמוד שחכמיה נוגעו בישובם בגליל ( במאות 4-5 לסה"נ), בתקופה זו התרחבה העיר וגדלה.
(עיקר השרידים הארכיאולוגים של העיר הם מתקופה זו).
בסוף תקופה זו, במאה ה- 5 או ה- 6 נערכו בעיר תיקונים ושופצו בית הכנסת ומיבנים נוספים.
במאה ה- 8 שבה ושגשגה ההתישבות בעיר.
במאה ה- 13 חודשה ההתישבות ועדות נוספת להתישבות בעיר קיימת מהמאה ה – 16 ע"י נוסע שסייר באזור ותאר דייגים יהודים שישבו שם.
לאחר תקופה זו המשיך יישוב דל של יהודים להתקיים שם עד תחילת המאה ה- 20.
האתר מפורסם בשרידי בית הכנסת המפואר ובמקוה הציבורי שנמצא מצפון לבית הכנסת.
המקוה נמצא ליד חצר מרוצפת, שהיתה ככל הנראה מקורה בחלקה.
ליד המקוה בור מים גדול. אל המקוה ירדו מן החצר בעשר מדרגות שראשיתן במפלס החצר וסיומן במפלס תחתית בור הטבילה.
החפירות הארכיאולוגיות באתר החלו בראשית המאה הקודמת ע"י האוניברסיטה העברית ומחלקת העתיקות של המשטר הבריטי ונמשכו בשנות ה- 60 של המאה שעברה.
רשות הטבע והגנים, אגף העתיקות והמוזיאונים והחברה הממשלתית לתיירות המשיכו את החפירות בשנות ה- 80, שימרו, שיחזרו והכשירו את האתר לביקורים.

האתר נמצא מצפון לכינרת, מכביש 90, פונים מזרחה לכיוון אלמגור דרך כביש 8277.