השקד פורח

ערב שבת הצמוד לחג הקציר

3 חודשים לאחר שהפלתי את ראשית ביכורי.

תחושת ריקנות שאפפה אותי מתמלאת באור יקרות של שבת.

מתמלאת באושר. ידיעה אמיתית שהנה הפעם ינטע בי זרע של קיימא.

אני יורדת במשעול המעלות..

מימיני מביט בי תיקן שפל מבט, משמאלי שיירת נמלים, המלוות אותי כמו כלה אלי חופתה.

ממעל, מלאכי השרת פורשים מעלי הינומה:
"בואי כלה…"

"בואי בשלום עטרת בעלה,

גם בשמחה ובצהלה,

תוך אמוני…"

כן, אני מלאת אמונה.

נושאת עיני למרום:

"ברכוני לשלום, מלאכי השלום"

מתמזגת במי בראשית.

אני עולה מן הטבילה,

קורעת בבכי את הדממה.

מתמלאת באור, אושר, טהרה וקדושה.

נשמה טהורה נמשכת לעולם העשיה.

הבלנית עוטפת אותי בחיבוק חם,

מברכת אותי : " שתזכי לזרא של קיימא, בע"ה תזמיני אותי לברית בשעה טובה".

הסתיו עבר, הגשם, חלף הלך לו..

שבט. ערב שבת. נהר יצא מעדן …

הנצו הניצנים, השקדיה פרחה.

התאנה חנטה פגיה ואני חיבקתי אל חיקי את הפג שלי.