אמא טלפונית – בין 'עמוד ענן' למסירות הבלניות

התעוררתי לאחר שישנתי 4 שעות בבוקר, בתם משמרת לילה ארוכה ומייגעת בבית החולים. על צג הסלולרי מופיעות 17 שיחות שלא נענו. טוב, לזה אני רגילה. רוצות להזמין תור. מה שצד את עיני זה ש- 6 מתוכן מאותו מספר. מישהו לחוץ למדי, חשבתי לעצמי. עוד בטרם חלפה המחשבה ממוחי ועל הצג מופיע שוב אותו מספר. הפעם עניתי. "כלתי צריכה להגיע אליכם מחר. היא רוצה לדעת אם יש לכם מקלט"? "כן, יש לנו , לא שהוא נקי או מטופח, אבל אפשר להעזר בו". עניתי. "וגם כל הבניין מבוטן", הוספתי. בכל זאת, שלא תטפח דמיונות על משהו נקי, מרוהט או ריחני.
מה הלחץ?  בסך הכל בתל אביב היו פעמים ספורות אזעקות ושום נפילות.
נזכרתי בשיחת הטלפון משלשום עם חני, אותה הכרתי בקורס שהעברתי באשקלון. קולגה לעבודה.
"מה המצב"? שאלתי אותה. מעוניינים לבוא להתארח אצלנו עד ש'עמוד הענן' יחלוף?
"את השתגעת"? היא עונה. אני מוכרחה להמשיך לעבוד. "אבל חני, איך את מסתדרת? הרי אבי מגוייס , איפה הילדים נשארים"?
"מה אגיד לך, מסתדרים. אנחנו פתוחים כרגיל. יש חדרי ביטחון. הילדים אצל חמותי. מתורגלים ובורחים מיד לממ"ד. נכון, זו הרגשה איומה לדעת שהשארתי אותם לבד. אחרי הנפילות זה הכי נורא, קוי הטלפונים נופלים, אין תקשורת ועד שאני יודעת שהם בסדר, נשמתי פורחת מדאגה. התחושה שאפילו בשעה כזו שהם כל כך זקוקים לי לידם אני לא שם מאד מתסכלת".
פעמים רבות כבר דיברנו בעבר על המחיר שהילדים משלמים כשאמא כל ערב בעבודה. מכינים שעורים – לבד. ארוחת ערב – לבד, הולכים לישון – לבד. ועכשיו גם פוחדים – לבד. אמא טלפונית. וניחא המשכורת היתה מצדיקה את כל המאמץ. שכר מינימום ללא העלאות כבר שנים. ללא תוספת משמרות. אין העדפה להשכלה גבוהה או נסיון.
"אבל מה אגיד לך, עם כל הקושי, החיוך של מיכל כשרואה אותי שם שווה לי את הכל. מבקשת שאברך אותה, שהפעם תצליח. היא בטיפולי הפריה .
העיניים של עדי מבקשות עצה טובה. שוב מתיחות בינה לבין בעלה.
שגית באה אחרי שהיה לה יום נאחס בעבודה ועינת בדיוק קמה משבעה.
כל אחת זקוקה למילה חמה, עידוד, הכוונה, עצה טובה או ברכה.
עדי מתחתנת עוד יומיים ואם תהיה לה חוויה טובה, תמשיך להגיע למרות שלא בטוחה בכך. הרבה תלוי בי. לאמא שלה היתה חויה נוראית לפני 30 שנה. מקוה שאתקן…
ושרה, אם לא הייתי פותחת איתה את עניין הכתמים שעל גופה, עד היום עוד היתה כפותה בנישואיה.
דפנה אומרת שעד שהגעתי היתה באה בגלל בעלה הדתי, היום היא באה בשביל עצמה. עכשיו היא בהריון.
יפעת איבדה כבר הריון שני, ביקשה שחרור והתחדשות.
רונית, הפסיקה לפחד ממים אחרי שכמעט טבעה בילדותה והיום היא באה להתנדב. ילדה לפני שבועיים בן, אחרי שנים ארוכות של ציפיות".
אז מה אגיד לך, שליחות היא התמכרות…
ודרך אגב, אני מקוה שאבי יקבל כמה שעות של חופשה ויקפוץ הביתה. זה גם ליל הטבילה שלי…."