לכל המאמרים

תחיית המתים שבחג הפורים

נכתב על-ידי רונן נויבירט- רב קהילת אהל ארי, רעננה

המדרש במסכת מגילה (ז:) מגולל אירוע תמוה אשר התרחש בעיצומו של חג הפורים: "רבה ורבי זירא עבדו (קיימו) סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא (התבסם רבה, וקם ושחט את רבי זירא) למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת ביקש רבה רחמים על רבי זירא והחייהו) לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (בשנה הבאה ביקש רבה להזמין את רבי זירא לסעודת פורים) אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (ענה לו רבי זירא בסירוב מנומס בנימוק – לא בכל שעה ושעה מתרחש נס).
מדרש תמוה זה מעורר התשתאות רבה. האמנם ראוי לנו לעודד השתכרות עד לרמה של אבדן שליטה, עד כדי שחיטתו של רבי זירא בידי רבה – מגדולי האמוראים?
לשם הבנת עמקו של המדרש בו פתחנו ראוי להידרש למדרש מפורסם אחר הקשור אף הוא במהות חג הפורים (חולין קל"ט): "המן מן התורה מנין? הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתּ". המן הוא אותם כוחות מהרסים שהובילו לסילוק אדם וחוה מגן עדן. ברם עיון מדוקדק במדרש זה חושף קשר עמוק בינו לבין מדרש אחר (מגילה ז:): "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". דברי רבא מזכירים אף הם את "עץ הדעת טוב ורע". מדוע מנסים מדרשי הפורים להחזירנו לגן עדן? מה הקשר בין חג הפורים לבין עץ הדעת?
מענה לאמור ניתן למצוא בביאורו של הרב קוק (מועדי ראי"ה, רנ"ח):  ""עד דלא ידע" – עד שיתעלה למעלה מן הדעת, למעלה מחטא עץ הדעת, עד שיגיע לזיהרא דאדם הראשון, עד שיחזור לדרגת אדם הראשון לפני החטא, לפני חטא עץ הדעת". שתיית הפורים נועדה להקהות את שליטתו הארצית של הגוף האנושי בנו. להחזירנו למדרגת גן עדן קודם לאכילה מעץ הדעת. ברוח זו מסביר הרב את הקשר בין המן לעץ הדעת (שם): "אכילת עץ הדעת היא שהכניסה את הרוע בעולם – "המן הרע הזה" – אבל למעלה מן העץ, מלפני עץ הדעת אין מקום להמן בעולם – שמו וזכרו נמחה והיה כלא היה". המן מגלם את אותותיו של עץ הדעת בחיינו, הרוע שנכנס לעולם בעטיו של נחש הוא המן הרע.
האכילה מעץ הדעת הובילה לנתק בין גוף לנשמה, להתבהמות, אבדן שליטה, כפי שמתאר הרב קוק (אורות הקדש, צ'): "הטוב והרע, וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות, ושיקוע של החושים לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני, של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע".
בחג הפורים אנחנו משתחררים משיקוע חושים זה, מארציותנו ומהתבהמותנו. התבסמות חג הפורים מחזירה את גופנו למעלה מחטא עץ הדעת, לפני ששלטה קללת מוות בעולם, כאשר ניתן היה לחזות אלקים גם על פני אדמה זו, כפי שמסביר הרב קוק (עולת ראי"ה א', ת"מ): "והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי. כי קיימו וקבלו בו את התורה ברצון .ועוד שאפילו יסולק אור השכר מכלי הגוף הנה כוחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם, ושומרים מכל רע ומדביקים עצמם לשלמות האמתית שבאור פני מלך חיים."
בפורים אנו שבים למדרגת "לא ידע בין ארור וברוך" – למעלה מעץ הדעת טוב ורע, בגן עדן הקדמוני בו לא שלטה קללת המוות, בו גם הבשר ראה כי פי ה' דיבר. תיאור זה מוצא את ביטויו באינטראקציה התמוהה בין רבה לרבי זירא במדרש בו פתחנו לעיל. מדרש זה מספק לנו תיאור של תחיית מתים – רבה מחייה את רבי זירא, ובכך שב אף הוא לחדד את הקשר בין חג הפורים לבין החזרה לגן עדן הקדמוני בו לא שלט המוות.
כמו רבי זירא כולנו שבים לחיים בחג הפורים. בחג זה אנו משתחררים משלטון עץ הדעת, בחיינו הפשוטים, מתוך אכילה ושתיה כמצוות החג אנו חווים קדושה, גופנו הארצי והמסורבל אינו מתנגש עוד עם חוויותנו הרוחניות. ההיפך הוא הנכון, בחג הפורים מבשרנו אנו חוזים פני אלו-ה.