מסע דגלי הקהילות

פרשת בהעלותך מביאה את מחנה ישראל לאחת הפסגות הרוחניות בדרכו לארץ ישראל, מסע הדגלים וענני הכבוד.  "וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, בְּנָסְעָם, מִן-הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:  קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ". מסע הדגלים, מסכם עשרה פרקים מתחילת ספר במדבר העוסקים בסידור מופתי של מחנה ישראל. כל שבט עורך מפקד אוכלוסין, מתמקם במקומו  במחנה ומקבל את הדגל המיוחד לו.
ברם דוקא ברגע השיא, ברגע בו המחנה מוכן לנסוע ולהתקדם קדימה, מתחיל הכל להשתבש. המשכו של ספר במדבר מגולל לפנינו חטאים ונפילות נוראיות של העם, החל מחטא המתאוננים והמתאווים תאווה אשר מקפחים את חייהם, דרך חטא המרגלים אשר גורם לכל העם להתעכב ארבעים שנה במדבר, ועד חטאם של קורח ועדתו וחטאם של בני ישראל עם בנות מדיין ובעל פעור, חטאים בהם עשרות אלפים נופלים חללים. לא זו בלבד, אלא אף ראשי האומה – משה, אהרון ומרים, נופלים בחטאים של מי מריבה והוצאת דיבה.  חטאים אלו מייצגים שתי קצוות. מחד עדים אנו לנפילות המגיעות לשיא שפל המדרגה בתאוות בשרים, גילוי עריות ועבודה זרה כבחטא המתאווים וחטא בעל פעור. מאידך, מוצאים אנו חטאים של מנהיגים אשר שאפו לגדולות. חטא המרגלים, היה חטאם של ראשי העדה כולם צדיקים, "כולם אנשים ראשי בני ישראל". המרגלים רצו להישאר במציאות הרוחנית העליונה של המדבר ועל כן סרבו להיכנס לארץ. גם קורח ועדתו טענו טענות של גדלות שהרי "כל העדה כולם קדושים". קורח, אדם גדול היה וטעותו נבעה דווקא בשל גדלותו.
החטאים כרוכים זה בזה. ההתנתקות של מנהיגי העדה מן העדה, הטיפוס שלהם במעלה ההר במנותק מהעם, יצר מציאות בה ההנהגה הרוחנית לא רלוונטית ולא פלא שהעם נופל מטה מטה. המנהיגים הרוחניים מחפשים יותר מדי קדושה, מתוך שאיפה לחזור למעמד הר סיני. אמנם, תוך כדי שאיפה רוממה זו, שוכחים הם שעיקר האידיאל של הקדושה הוא להורידה ארצה, וכפי שמצווה הקב"ה את משה בהר סיני – "הַגְבֵּל אֶת הָהָר – וְקִדַּשְׁתּוֹ". היכולת להתקדש מותנית היא בהגבלה של הקדושה, בכך שלא נטפס יותר מדי למעלה. יש לעלות, אך בו בזמן להישאר מחוברים לקרקע בבחינת "לך רד ועלית": "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם".
שיא הנפילה של ספר במדבר הינו כאמור חטאו של משה רבנו אשר אינו מצליח להתחבר את העם בחטא מי מריבה ומתייחס אליהם בזלזול – "שמעו נא המורים". הרב חרל"פ בספרו מי מרום ה', מתמצת את חטאו  של משה רבנו בניואנס קטן, הבדל בין שתי מילים דומות – קהל ועדה. הקב"ה מצווה את משה רבנו " קח את המטה והקהֵל את העֵדה". משה ואהרון לעומת זאת, מבצעים פעולה שונה במקצת:  "ויקהִילו משה ואהרֹן את הקהל". "קהל" הינו אוסף מקרי של פרטים. "עדה" היא קיבוץ של אותם הפרטים תחת חזון משותף של "עדות" המוליך את העדה אל עבר "יעד" מוגדר. "אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא היתה ניכרת בהם בחינת 'עדה' ומשה ואהרן הכירו בהם רק בחינת 'קהל', שהוא רק קבוץ של הרבה פרטים, לכן הקהילו שניהם 'את הקהל' ולא 'העדה'." (הרב חרל"פ שם).
עם זאת, מסתיים ספר במדבר בנסיון מחודש לבנות את המחנה, נסיון המתחיל בפרשת פנחס. בפרשה זו חוזר  הסדר למחנה. פוקדים את העם בשנית, מתחיל תהליך חלוקת הנחלות ומיקום כל שבט במקומו ומעל הכל – נבחר מנהיג חדש, מנהיג רענן השונה מכל המנהיגים שנכשלו במדבר. תפקידו של יהושע בן נון הוא לבנות את הקהל מחדש כעדה. "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדה".  "אלהי הרוחות – למה נאמר? אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו." (רש"י). יהושע הוא מנהיג קדוש, אך קדושתו לא ניתקה אותו מהמציאות הנורמלית ואשר על כן מסוגל הוא לסבול כל אחד לפי דעתו. בשל סיבה זו נבחר הוא כמנהיג שיכניסם לארץ. הוא מנהיג את הציבור אך קשוב לרוחו של הציבור. הוא אינו מתנשא עליהם, כי אם מעצים אותם מתוך המקום בו הם שרויים, דבר בו לא הצליח משה רבינו.
לפני ששים ואחת שנה קמה מדינת ישראל מתוך חזון לבנות מחדש את מחנה ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. הקמנו בית יהודי משותף לשבטים השונים, לעדות השונות ולמפלגות השונות בעם ישראל. בנינו צבא ומשטרה, מערכות פוליטיות וממסד רבני. ברם, תהליך הדומה למשברי המדבר עובר על החברה הישראלית בשנים האחרונות. החברה סובלת משבר חברתי ההולך ומתעצם. ההתנתקות, משבר הזהות, משבר המנהיגות ותחושת אבדן הדרך יוצרים בלבול איום ותחושה עמוקה של נתק בין שכבת ההנהגה הרוחנית לבין העם. התופעות הקשות אליהן אנו עדים חדשות לבקרים, הינן בין השאר שיקוף של נתק זה, ממש כמו בספר במדבר. היום יותר מתמיד, שומה עלינו לבנות מחדש את הקהילות ואת המנהיגות הרבנית-קהילתית על מנת "להקהיל את העדה" מחדש ולתת לפרטים אפשרות מחודשת לגלות את זהותם, ייעודם ויעדם.
יהי רצון שבזכות חיזוק מוסד הקהילה נזכה לראות מחדש את "מסע הדגלים" של החברה הישראלית, מסע של זהות ושורשים בבחינת –  ".  "וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, בְּנָסְעָם, מִן-הַמַּחֲנֶה"