על אהבה פורצת גבולות

"אמר רמי בר חמא: השטן, בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי. תלת מאה ושיתין וארבעה יומי,  אית ליה רשותא לאסטוני. ביומא דכיפורי – לית ליה רשותא לאסטוני" (תרגום: "השטן" בגימטריה = 364. 364 ימים בשנה (מתוך 365 ימים בשנה) יש לשטן רשות לקטרג. ביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג) (יומא כ.).
מה פשר ביטול השטן ביום הכיפורים? מה מקהה את שליטת השטן ביום קדוש זה?
במדרשי חז"ל שימוש נפוץ בשם "שטן" כשם תואר כללי לכוחות האופל, כמאמרו של ריש לקיש (בבא בתרא ט"ז:): "הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות”.
כוחות האופל מתוארים בשורה של מדרשים כאשליה מתעתעת ובלתי צפויה. למשל, תיאור יצר הרע תלוי בעין המתבונן בו:"לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!" (סוכה נב.) בדומה, אף השטן פושט ולובש דמויות בלוותו את אברהם אל מעמד העקידה – תחילה בדמות זקן, אחר כך בדמות נער צעיר, ולבסוף בדמות נהר גדול (תנחומא, וירא).
שטן מסמל את המציאות המבולבלת והמטושטשת בה אנו חיים בעטיו של חטא האדם הראשון. אם נבראנו ישרים ותמימי דרך, הרי שמעשינו הרעים ובחירותינו השגויות הטביעו את חותמם בנו ובמציאות כולה, עד כי כבר קשה להבחין בין עיקר וטפל, ראוי ופסול, מוסרי ומושחת, טוב ורע, כדברי הרב חרל"פ: "וזה "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז', כ"ט), בא הנחש ובלבל כל העולם כולו בהטיל בהם ארס מחפץ הידיעה "כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו וגו' והייתם כאלקים יודעי טוב ורע … " (מי מרום י', קמ"א).
ביום הכיפורים מאמצינו לשוב אל המלך עולים בידינו, והנה מתבטלות האשליות, ומוסר הספק, תם התעתוע ומתבררת המציאות. בבת אחת נמחה השטן, ומושלות המחיצות, כמאמר הבעל שם טוב המובא בדגל מחנה אפרים (להפטרת פ' כי תבוא): " משל למלך שעשה סביביו מחיצות רבות מאחיזת עינים, ובין מחיצה למחיצה ישנם דברים וחיות רעות המאיימים והמבהילים שיראו מגשת אליו לראות באור פני מלך חיים. ואם כי אור פני מלך מאיר בכל העולמות וכבודו מלא כל הארץ , הכתלים הסובבים מסתירים את פני המלך. והנה גם מי שמתגבר ועובר כמה מחיצות אינו יכול להמשיך ומוכרח לסגת לאחור, כי כל חומה וחומה גבוהה ורחבה מהראשונה. ורק בן המלך אשר בליבו בוערת אהבת המלך ומעיו המו לו, כשרואה את כל הנעשה מרים קול צעקה במר נפשו  א' א' למה עזבתני. וככה לבבו הבוער והנשבר לבא אל אביו מוסר נפשו ומדלג על החומות וכו'. ובראות אביו המלך געגועיו ומסירת נפשו מסיר את אחיזת העינים הללו. ואז רואה בן המלך שאין שום מסך ומחיצה המבדילים אלא עולם שכולו אור. והמלך יושב על כסא מלכותו והארץ מאירה".
יום הכפורים הוא יום בו אהבת ה' לנו פורצת כל גבול, והגבולות מתגלים כאשליה, ובלשון הרב חרל"פ: "ובלתי ספק שיש זמנים, אשר מרוב אהבה הקב"ה מבליג כביכול על מידת הדין, וההתגעגעות וההמיית מעיים פורצים כל דין ורוצה להתיחד עם ישראל עם קדושו … וזה מה שהקב"ה ממציא עצמו בימים אלו, הכונה שהאהבה הבלתי גבולית האהבה שאין שום סיבה אליה ואשר אין כל מאורע וסיבה יכולה להחלישה מתגלית בימים אלו" (מי מרום, אורי וישעי, שפ"ג).
אם בשגרת חיינו חשים אנו בשפלותנו ביצר הנדמה לנו כהר אדיר שאינו ניתן לכיבוש, הרי שביום הכיפורים מתפוגג ההר באחת, בבחינת: "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה" (ישעיה מ', ד').
ודווקא רחמי ה' בהשלת המחיצות שביום הכיפורים, הם ההופכים את יום הכיפורים ליום של דין, של חסד נורא, של אהבה ואימה. שכן כגודל ההזדמנות כן גודל ציפיית ה' מאיתנו. עלינו לקבל החלטות נכונות – להרים את הכפפה, ובמילות הרב חרל"פ (שם): "הימים הם הימים של ההמיית המעיים, ומפני זה עצמו הימים אלו הם גם ימי הדין, לפי שמאחר שגעגועי אהבת ה', הם כ"כ גדולים וגלויים אז, אם אינם מתייחסים לזה ואינם מניחים לרצון הטמיר הלזה שיתייחד הקב"ה עם בניו שיצא לפועל, הרי הרחמים הללו עצמם גורמים הדין, כאב המגעגע על בנו, ובנו בורח ממנו. ומפני שכל סיבה לא תרפה את האהבה כל מי ששם לבבו להתקרב אל ה', מוצא אז מעיינות של אהבה בלי מצרים פתוחים לפניו, באופן שאין ספק שמי שעושה תשובה בעשרת ימי תשובה, אפילו אם עושה תשובה מיראה מוכרח שיהא ממוזג בו ממזיגת האהבה. אהבת קודש אהבת ה' לעמו, ועל כן גם בעשרת ימי תשובה גם יחיד קורע את הגז"ד למפרע."
זה כוחו של יום הכיפורים בו אין השטן שולט –  "כי קרוב אליך הדבר מאוד".