לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.
בהפטרת השבוע נאמר: מלכים א, ח :
י וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. יא וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה. יב אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה: יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.
לאחר שסיים שלמה את בניין בית המקדש, ראה בנבואה, שעתיד הוא להיחרב וכי תבוא עת כאשר ענן קודר יכסה את מקום המקדש והכהנים יאלצו לצאת מתוכו. אולם הוא התנחם בהבטחה שהבטיח השם -יתברך, שלא לנטוש את עמו ישראל אף בזמנים הקשים ביותר ולהיות אתם אף בערפל הקודר ביותר.
זהו שאומר כאן הכתוב: ברגע החגיגי של חנוכת- הבית נתגלה לעיני שלמה החזיון המעציב, כאשר יהיה
"בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ"- כבולים בשלשלאות ברזל – "וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית ה'" – וענן קודר יכסה את בית ה', כך שהכהנים לא יעשו את העבודה כי- אם זרים יבוא בו ויחללוהו. אך בכל- זאת לא רפו ידיו של שלמה ולא השבית את שמחתו עכשיו, שכן התנחם בזה אשר "יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל" – שהבטיח ה' לשכון עם בני- ישראל אף בזמנים החשוכים והמעורפלים ביותר.
זוהי גם כוונת הכתוב אצל משה רבנו: " וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" ( שמות כ – יז)- הוא חדר לתוך הערפל, אל התקופות הקשות והקודרות ביותר העתידות לעבור על עם ישראל, וראה "אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" – שבעיצומו של הערפל תסתתר ההשגחה העליונה, אשר תהיה בבחינת " מציץ מן החרכים", לשמור על קיומו של עם ישראל.