בניה של רחל

אומר הנביא עובדיה בהפטרה : "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה' דיבר".
דרשו חז"ל על מלחמת יהושע בעמלק : "ויאמר משה אל יהושע – ולמה אמר ליהושע? מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב: 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש'. תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו – זה יהושע שהרג עמלק. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן – מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל…"  (ילקוט שמעוני ח"א, רס"ד)
ע"פ המדרש, דוקא בניה של רחל – בכוחם להכניע את בניו של עשו. מהי סגולתם של בני רחל? מדוע רק הם יכולים לנצח את עשו?
כאשר נבחן את דמותו של יוסף, נגלה שיוסף כלל בתוכו ניגודים רבים. יוסף, מחד, היה נער מוחצן, יפה תואר ה"מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה", כפי שמביא רש"י. הוא מסתבך וכמעט אף נופל בשל תכונה זו. מאידך, יוסף מתגלה לנו כמאמין גדול, אשר למרות כל העובר עליו, אינו נוטש את אמונתו, ואפילו כאשר מקבל הזדמנות חד פעמית להנצל מיסוריו, אין הוא נרתע מלומר ,בבית עבודה זרה של פרעה הרואה עצמו בתור אלהים, את הדברים הנ"ל: "בלעדי! אלקים יענה את שלום פרעה". אמנם, מיד לאחר מכן, נותן הוא לפרעה תוכנית כלכלית מדוקדקת, של שר אוצר מדופלם. פרעה נפעם מיוסף. הוא הכיר שרים רבים שהתעסקו בעניני העולם, שרי משקים, שרי אופים. הוא הכיר גם חרטומים, שהיו מנותקים מן העולם. אמנם בדמויות מסוגו של יוסף, הוא לא נתקל מעולם. "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו". פרעה לא מכיר מודל של אדם שהוא גם איש – עם ראיה מציאותית – עם חזות "נורמלית" שלא נראה כמו "חרטום" טיפוסי, אבל מלא ברוח אלקים המפעמת בקרבו.
תכונה זו באה לידי ביטוי גם בדמותו של יהושע. חז"ל בילקוט שמעוני – פנחס, מתארים את הסיבות, בזכותן נבחר יהושע להנהיג: "ויאמר ה' אל משה קח לך – מה שבלבך, קח לך – מה שבדוק לך, את יהושע בן נון – אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד, שהוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, מסדר הספסלים, ופורס את המחצלאות". האם עצם העובדה שיהושע היה "שמש" טוב היא סיבה המצדיקה מינויו למנהיג, העתיד להכניס את עם ישראל לארץ, דבר שאפילו משה לא זכה לו?!
אכן, יהושע הבין את מה שלא הבינו המרגלים, ולכן גם לא נפל בחטאם. יהושע הבין, שבבית המדרש חשובים האמצעים ללימוד – הספסלים, המחצלאות – לא פחות מאשר לימוד התורה שבו. כך גם בארץ ישראל. לא פחות מאשר לימוד התורה בארץ, ישנה חשיבות גם לפיתוח הכלים שיאפשרו את לימוד התורה: צבא, כלכלה, משטרה תעשייה וכו'. על כן זוכה יהושע להכניס את העם לארץ.
סיפורם של בניה של רחל, הוא סיפור על מודל של צדיקים בעלי יכולת לשילוב אידיאלי של עולם הקודש והחול.
סגולתם זו של בני רחל מתבטאת במדרש בו פתחנו. בית יעקב הוא אש ובית יוסף הינו להבה. אש זהו פוטנציאל הבעירה – הקודש, תורת יעקב. להבה הינה הביטוי החיצוני – הנגלה של האש. להבה אינה חומר, לא ניתן לאחוז בה באופן ממשי, אך למרות זאת היא נראית לעין. אמנם הלהבה יכולה להיראות רק כאשר האש נאחזת בחומר. הלהבה הינה הביטוי המוצלח ביותר מעולם הטבע, המבטא מציאות הכוללת בתוכה דבר מוחשי עם דבר מופשט, דבר נראה עם דבר בלתי ניתן לאחיזה – מחוברים זה בזה. זהו, כאמור, כוחם של בניה של רחל – שלוב הרוח הבאה מבית יעקב, עם כוחות עולם החומר.
אמנם מנין יקח יוסף את כוחות החומר? אין זה אלא מכוחו של עשו – בעל העוצמה בעולם המעשה. על כן לא נאמר – תצא להבה ותשרוף את בית עשו, אלא – ותאכל את בית עשו. פעולת השריפה לא משאירה שום זכר. לעומת זאת, פעולת האכילה, משאירה בגוף את הטוב ומחזקת אותו, אך גורמת לגוף לפלוט את פסולת האכילה. זהו כוחו של יוסף. הוא יודע לנצל את חומריותו של עשו, אך עם זאת לבודד ולפלוט את הרע שבה. לכן נקרא יוסף "שטנו של עשו"[1]. הוא שולל מעשו את זכות קיומו בעולם, בלוקחו ממנו את הדברים החיוביים הקיימים בו, ובבוררו את האוכל מתוך הפסולת – "תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו".
_______________________________________________________________________
[1] רש"י, בראשית כ"ח, ל"ה