המטעמים
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת ויִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל … וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִדה {צָיִד}: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
מדוע מתנה יצחק את ברכתו לעשו ביציאתו לשדה, בציד, במטעמים אשר יכין לו ? וכי ע"פ הציון של "ארוחת הגורמה" שיכין עשו יזכה הוא לסכום גדול יותר של ירושה ?
על הפסוק : וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה’: דרשו חז"ל במד"ר : א"ר יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו ? אלא בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו נכנסה עמו גן עדן הדא הוא דא"ל ראה ריח בני כריח השדה.
חז"ל קשרו את המטעמים אותם מבקש יצחק , בריחו של גן העדן. גם בגן עדן מצינו צווי על אכילה – "וַיְצַו ה’ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:", אדה"ר מצטווה ממש על האכילה : וַיְצַו ה’ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם , אין זו רשות או היתר אכילה– זוהי מצוה ממש.
מצווה זו, ניתנה לאדם, ע"מ לאפשר לו לחבר שמיים וארץ. בנוהג שבעולם, אדם הרוצה להנות מהנאה גשמית, יוצא לבילוי גשמי, כגון: מסעדת יוקרה. לעו"ז, אדם הרוצה להנות מהנאה רוחנית, מחפש חוויה רוחנית, כעין שיעור תורה או אפילו הרצאה במדעים אחרים. לא כן היה בגן העדן. שם כל הנאה גשמית היתה גם רוחנית. בו בזמן שאכל האדם את פירות גן עדן וחש בהן טעם גשמי, הרגישה נשמתו טעם רוחני באכילה. נשמתו ספגה את השכינה אשר שרתה בפירותיו של גן עדן,ע"י הצווי האלוקי. היתה זו הנאה יחידה במינה. הנאה דו מימדית, בה חש האnדם בו"ז את חושי גופו ונשמתו וכך זכה לחבר בין העולמות.
מעין זה, מסביר הגר"א בביאוריו, היתה כוונת יצחק : "שכל אכילה ושתיה יהיו לשם שמים, כמו שאמר : "הביאה לי ציד ואוכלה ואברככה לפני ה'" .
ומוסיף הגר"א שכן גם אכילת השבתות, שהרי ידוע ששבת , מעין עוה"ב , עיקר עינוגה הוא באכילה, וכך כתב : "כי אין הנשמה שלמה אא"כ באכילה ושתיה, שיתיישב הגוף, וכן כל הסעודות של מצוה במאכל, כי הגוף נהנה במאכל והנשמה בכוונת האכילה לשמו…וזה סוד לש"ש : בשביל הנשמה – ואז חיבור לשמיים וארץ. " דוקא בשבת , כאשר זוכין אנו לנשמה יתירה – מצווים אנו לאכול יותר. האוכל בשבת, בדיוק כמו בגן עדן משביע גם את הנשמה.
על כן, בקש יצחק מטעמים מעשיו, בתור תנאי לברכתו. הוא ניסה להטעימו מטעם גן העדן. ללמדו, שאין הוא חייב לותר על תכונות הציד שלו כדי להתקדש, אלא שיש ביכולתו לקחת את ריח השדה ולרוממו לריח גן עדן, ריחו של שדה התפוחים הקדושים.