צוהר לטוהר

למה מקוה? האם ג'קוזי ואולי אף אמבטיה מספיקים?
מהותה של הטבילה היא היטהרות. הפעולה היא סימלית, ובידינו להתחבר לסמלים ע"י כוונת הלב. חווית ההיטהרות נותנת לנו כלים להתחדשות נפשית וחוויתית.
מים הם סמל של טהרה, ביהדות ובתרבויות אחרות. נצטט משפט מדברי הרמב"ם (הלכות מקוואות פרק יא הלכה יב) אודות הטבילה: "דבר ברור וגלוי הוא שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מכלל החוקים היא, שאין הטומאה טיט  או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב הוא. והדבר תלוי בכונת הלב (רמב"ם הלכות מקואות פרק יא הלכה יב)
מבחינה רעיונית – הטבילה במעיין, במקוה, באגם וכד' מחזירה ל'חומר' את הכח לשאת חיים, כדברי הנביא יחזקאל (לו,כה) הקושר בין מים, טהרה והתחדשות, בנבואתו על הגאולה העתידית: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם".
הטבילה פותחת שער לרוח חיים חדשה, לזיכוך הגוף ולהכנתו לקראת תוכן נעלה יותר, כנאמר בתהילים (פרק נא) "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". לב טהור מוכן ומוכשר לשאת רוח נכונה, וזה פשר המשפט ש"הדבר תלוי בכונת הלב" שצוטט לעיל מדברי הרמב"ם.
מחזור המים בטבע יוצר המשכיות של מי בראשית עד ימינו. כידוע מחזור המים בטבע הוא זרימה והתאדות, עליה לעננים ושוב ירידה לאדמה. גם חיי האשה מתנהלים במחזוריות חדשית. בסיום המחזור החודשי היא טובלת ומתחדשת לקראת קשר מתחדש עם בעלה.
מים מסמלים גם נצחיות, בניגוד למות המפסיק את החיים. המים הם סוד החיים, הם לשד החיוּת של כל עולמות הצומח, החי וכמובן האנושות. ה'בראשיתיות' שבמים מתבטאת גם בכך שכמות המים בעולם יציבה מששת ימי בראשית ועד עצם היום הזה. הטבילה במקוה מבטאת, איפוא, הזרמת חיים מתחדשים לתא המשפחתי.
הטבילה במקוה המכילה מים 'טבעיים', ללא בגדים וללא חציצה חיצונית, תוך התכופפות מועטה, התכסות במים ועצירת הנשימה לשניות ספורות – יכולה לשמש אפילו סמל ללידה מחדש, ואם תרצו, גם לשהייה ברחם. לכן, אולי כוונת הטבילה כפשוטה היא שהטובלת תחשוב בהימצאה בתוך המים כאילו עתה היא התחלת בריאת העולם, שהיה כל העולם כולו מים ועתה נברא ונולד מחדש.
אפשר להוסיף אפילו רמז מספרי של ארבעים ימי היווצרות הולד במעי אמו, כנגד ארבעים סאה מים שהם המינימום ההלכתי למקוה.
ורמז נוסף בפינו: המילה מקוה מזכירה, מבחינת הצליל הלשוני, תקוה. הטבילה מכוונת כלפי העתיד, ולא כהתנקות מאיזה לכלוך כלשהו בעבר. כאשר הפנים לעתיד תמיד קיימת ציפיה המלווה בתקוה… אמן!