קלקולי הרווקות

בוא וראה בשעה שהרדם מתקן מעשיו על ידי הקורבן, הכל מתבשם ומתקרב ומתקשר זה בזה בייחוד שלם, זהו שכתוב: " אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם " ( ויקרא פרק א), "כִּי-יַקְרִיב" – לקשור הדברים כראוי.
בוא וראה,  "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם " – להוציא מי שאינו נשי, כי קורבנו אינו קורבן, ואל נמצאות אצלו לא למעלה ולא למטה. שהרי כתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב" – ושונה הוא זה שכן אינו אדם, ואינו כלול באדם, והשכינה אינה שורה עליו מפני שהוא פגום ונקרא בעל מום, ובעל מום מרוחק מן הכל, כל שכן שהוא מרוחק מן המזבח להרקיב קורבן. ונדב ואביהו מוכיחים זאת שכן כתוב: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" ( ויקר פרק ט). ומשום כך כתוב:
" אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'", "אָדָם" שנמצא זכר ונקבה ראוי להקריב קורבן, הוא ולא אחר.
ואמר רבי אבא: אף על פי שפירשו את עניין נדב ואביהו בדרך אחרת, כך הוא ודאי. והקטורת עליונה היא מכל הקורבנות שבעולם, שבעבורה מתברכים עליונים ותחתונים, וקורבן זה שהוא למעלה מכל הקורבנות, הם אינם ראויים להקריב, שהרי לא נישאו; ואם להקריב קורבן אינם ראויים, כל שכן להקריב דברים עליונים שיתברכו על ידם.
ואם תאמר: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם" – מדוע? משל לאדם שבא לפני המלכה לבשר לה שהמלך בא לביתה ויישאר אצל המלכה לשמוח עימה. בא לפני המלך, ראה המלך את אותו אדם, שהוא בעל מומים, אמר המלך: אין זה כבודי שעל ידי אדם פגום זה אכנס אל המלכה, בתוך כך הכינה המלכה את בית המלך, וכאשר ראתה שהמלך היה מזומן לבוא אצלה , ואותו האדם גרם לסלק את המלך ממנה, אז ציוותה המלכה להרוג את אותו אדם.
כך בזמן שנכנסו נדב טאביהו והקטורת בידם, שמחה המלכה והכינה עצמה לקבל את המלך, כיוון שראה המלך את האנשים הפגומים בעלי המומים, לא רצה שעל ידם יבוא להיות עמה, והסתלק המלך ממנה, מייד: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם". וכל זה משום שמי שלא נשא אישה הוא פגום, בעל מומיםלפני המלך, וקדושת המלך הסתלקה ממנו ואינו שורה בפגום, ועל זה כתוב: " אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן" – מי שקרוי אדם יקריב, ומי שאינו קרוי אדם לא יקריב.