צום ושיעורים (שבתות ומועדים)
שאלה
תשובה מאת הרב אלחנן בן נון - רב הישוב שילה
א. חולה או אשה מעוברת שנאמר להם על ידי רופא (או על ידי הבקי ברפואה באותו מקום) שהם צריכים לאכול מפני שאם לא יאכלו הם (או העובר) עלולים להיות בסכנה, חייבים לאכול ולשתות.
ב. צריכים הם לשאול אם מבחינה רפואית די להם אם יאכלו ו/או ישתו לשעורים. אם לא, יאכלו ו/או ישתו לפי מדת הצורך.
ג. שיעורי האכילה והשתיה במקרים אלו הם:
אוכל מוצק בשיעור של 30 סמ"ק (כנפח המעטפת של קופסת גפרורים רגילה) בהפסקה של 10 דקות בין סוף אכילה לתחלת אכילה נוספת.
נוזלים בשעור של 40 סמ"ק (40 גרם) לאדם מבוגר בהפסקה של 10 דקות בין שתיה לשתיה.
ד. שיעור האכילה קבוע לכל אדם, אבל את שיעור השתיה צריך בעצם כל חולה למדוד בעצמו, כי הוא תלוי במידת המים שהוא יכול להחזיק בצד אחד של פיו (לחי אחת). מי שיכול ימדוד שיעור זה באופן הבא; ימלא פיו מים ככל שיוכל להחזיק, יפלוט אותם לתוך כלי, וימדוד חצי מהם, זהו שיעור 'מלוא לוגמיו' שלו.
מי שאינו יכול למדוד ינהג על פי השעור של 40 גרם. אנשים הקטנים במדת גופם או נערים יקחו 35 סמ"ק (גרם מים).
ה. אפשר לשתות נוזלים מסוכרים, ואף המכילים חמרי מזון נוספים בתנאי שהתמוססו לגמרי המשקה צלול ואין במשקה חתיכות דקות של פרי.
ו. מי ששותה או אוכל לשעורים נכון שישאר בביתו ולא ילך לבית הכנסת כלל, כדי שלא יעשה מאמץ מיותר, ולא יאבד נוזלים שיצטרך להחזירם בשתיה. אין מצוה מהתורה ללכת לבית הכנסת, אבל יש מצוה לצום.
ז.. מי שיודע שיש חשש שיצטרך לאכול או לשתות לשעורים ביום הכפורים צריך למדוד ולסמן לעצמו כלים מתאימים כדי שיוכל לאכול מיד בלי להשתהות.
ח. אוכל ומשקה אינם מצטרפים. לכן אפשר באותן 10 דקות גם לאכול וגם לשתות.
ט. במקרים בהם את מרגישה חולשה גדולה, סחרחורת, בחילות וכד', תשקלי לשתות לשיעורין