נובה טי ועוד תשובות שלא הבנתי (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת הרב ראובן זכאים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ
במחילה מכבוד תורתו של הרב הנשאל שליט"א. יתכן בהחלט שהשאלה לא הובהרה לרב כל צרכה (ויסלח לי השואל, שגם שאלותיו בכתב אינן קוהרנטיות דיין, כך שניתן להבין ששאלתו בעל פה לרב לא הובהרה), אמת נכון הדבר שאם חשה פתיחת פי המקור ולא בדקה מיד, וכעבור זמן בדקה ולא מצאה דבר, שהתרומת הדשן החמיר לאסרה. והשו"ע העתיקו להלכה בתחילת סי' קצ בשם יש מי שאומר. אבל זהו דווקא אם הרגישה פתיחת המקור ממש. ובתנאי שלא מצאה מאומה בבדיקה. כי אם תמצא מראה טהור תולה בו וטהורה. ולהלכה בהחלט גם במקרה זה יכולה לבדוק עד כ"ד שעות, ואולי אף יותר, שהרי אפילו בהרגשה ממש אם עד כ"ד שעות בדקה ומצאה מראה טהור יכולה לתלות את הרגשת הפתיחה במראה הטהור וטהורה. (טהרת הבית ח"א עמ' שמא). וטעם הדבר הוא, שכאשר מדובר בכאבים ותו לא כגון כאבי בטן וכו', והם חלפו ועברו, ובבדיקה הכל נקי, או אפילו בלי בדיקה, אין סיבה לטמא. כיוון שכאבי בטן יכולים לבוא גם מסיבות אחרות. הכאבים אינם מטמאים בלי שיבוא דם אחריהם. וזה מפורש בפוסקים. (החכמת אדם כלל קיג ס"א, שו"ת הר המור (סימן סא) ובס' מקור מים חיים סק"א ד"ה ודע, וכן פסקו המלבושי טהרה וטהרת ישראל והגר"ע שליט"א בטהרת הבית סי' ז ס"א ובמשמרת הטהרה עמ' שמ) (ובהרגשת זעזוע הגוף שזו הרגשה דאורייתא, וכן בהרגשת זיבת דבר לח, צריכה אכן לבדוק, אך אם לא תמצא דבר טהורה (אבני שהם החדש ח"א עמ' שכט). וכאן יתכן שאם בכל זאת תרצה לבדוק, שיכולה בשופי לבדוק אפילו כעבור ימים, ואם לא תמצא דבר טהורה, שכל עיקר דינו של התרומת הדשן, שנוי במחלוקת. בפרט כיום שלובשות בגד תחתון הדוק לגופן. שהתפארת צבי כתב שזו נחשבת כבדיקה תמידית לענין זה. אמנם ברור שאשה שחשה בכאבים שכאלו סמוך לווסתה שהיא צריכה לחשוש ולהימנע מיחסי אישות עד שיתבהר המצב. וישאלו שאלת חכם. ואם שאלתך, שאחר כך ראתה ווסת סדירה, והשאלה איפוא מתי לטבול התשובה פשוטה, אם לא שימשתם מיום תחילת הכאבים, ניתן למנות גם ימים אלו לד' הימים שלפני ההפסק, וכדעת מרן השולחן ערוך. והרמ"א אמנם חולק. ויש לדון בשיטתו במקרה זה שפרשתם לחומרא. ואכמ"ל).
2) השאלה לא ברורה כלל ואנסה להשיב. אכן כתבו הפוסקים שאם הבעל שהה עד שיכלו כל הטיפות ופרש באיבר רפוי, וכאזהרת רבינו האר"י שכן ראוי לנהוג תמיד (שער הכוונות דף נו ע"ב), אינה נחשבת רואה מחמת תשמיש. (שו"ת שואל ומשיב קמא ח"ג סי' קלו וכ"כ המהרש"ם (ח"ג ס"ס רמה) ושכן מוכח מחי' ההפלאה (סי' קפז ס"ק א) וכן פסק מרן שליט"א בטהרת הבית (עמ' רד במשמרת הטהרה). אם כי לענין אם היא נחשבת נדה או לא יש לשאול שאלת חכם. כי לעיתים היא אכן לא נחשבת רואה מחמת תשמיש, שדיניה מיוחדים ומוגדרים בשו"ע סי' קפז, אך היא נאסרת בכל זאת מצד דיני נדה. כגון שנמצא הדם על העד או הבגד שבו קינח הבעל. (אבני שהם מהדו' תשע"ב ח"א עמ' קכ).
3) זה תלוי בעיקרון בסוג ההתקן לא כל ההתקנים פוצעים או אמורים לפצוע בהתקנה. כיוון שננקטים אמצעי זהירות כנדרש וגם מבנה ההתקנים העדכניים אינו בהכרח גורם לפציעה. אמנם לפעמים הצבת (= קוגלצנגר), שתופסת את הצואר בשעת ההתקנה היא שעשוייה לפצוע וגורמת לדימום קל. אך מאידך יש נידון שלם מצד עצם הפתיחה של הרחם לצורך ההתקנה אם היא מטמאה. (ראה אבני שהם ח"א עמ' רה מהדו' תשעב). לכן לא אוכל לקבוע מסמרות במשך כמה ימים ניתן לתלות שהדימום מההתקן. מה גם שלפעמים הפציעה או עצם כניסת הגוף הזר, גורמים לפעמים לדימום רחמי נוסף שאינו קשור להתקן גופו. רצוי מאוד שהאשה תתקין בסוף ראיית דם המחזור, כי גם מבחינה רפואית אלו הימים הנוחים להתקנה. ובכל מקרה, אם התקינה בזמן טהרתה תשאל בשעת ההתקנה אם יצא דם מהרחם או רק מהצוואר. ובכל מקרה שראתה דם בבדיקותיה שאחרי יובא הדבר להכרעת הרב הפוסק, ורק על פי הכרעתו תנהגו. כיווון שיש להתיישב היטב גם במקרה פציעה כמה זמן היא עשוייה לדמם.