חפיפה ועיון סמוך לטבילה (טהרת המשפחה)

האם טובלת שעושה הכנות בבית , חייבת להתקלח במקוה שוב בסמוך לטבילה או שמספיק עיון במבט או מישוש בלבד? והרי בשבת לא מתקלחת שוב אלא נכנסת מיד למים?

הטובלת, שחפפה היטב בביתה, די לה בעיון. ואינה צריכה מעיקר הדין לחזור ולחפוף שוב במקוה. אך מנהג כשר שתסרוק שיערה שנית, וגם תרחץ עצמה מעט בחמין. בפרט אם הזיעה בלכתה עד המקווה. ואם עסקה בינתיים בדברים הנדבקים,  צריכה לשוב ולרחוץ במים חמים.
לשאלתך, אכן בעיקרון שבת וחול שווים. ודי היה בעיון היטב. אך בחול קל יותר לרחוץ במים חמים (מה שבשבת בלתי אפשרי שהרי אסרו לרחוץ כל הגוף בחמים אפילו של דוד שמש), וכן להסתרק שוב (מה שבשבת בלתי אפשרי). אין דנים אפשר משאי אפשר. ולכן בשבת מסתפקים בעיון הגוף היטב או במישוש לוודא שאין עליה שום חוצץ.  
הרחבת הדברים:
 מן הדין שתהיה החפיפה סמוכה לטבילה ככל האפשר. (וכדברי השולחן ערוך קצט, ג) משום כך, אשה צריכה להעדיף לעשות את ההכנות במקווה עצמו ולטבול מיד.
אמנם, אם היא מעוניינת לערוך את ההכנות דווקא בביתה. כגון: מפני שבמקווה יש ריבוי נשים ואי אפשר לה להאריך בחפיפה כדרכה – רשאית. אך תזהר מנגיעה אחר כך בדברים חוצצים, ומאכילה, ובסיום הכנותיה תזדרז להגיע למקוה. מנהג כשר שבלכתה למקווה תסרק שוב את שערה לפני הטבילה. ותפספס בידיה שאר מקומות כינוס שיער שבגופה. וכל שכן שצריכה לעיין בגופה מחוצצי טבילה.
האם צריכה לרחוץ גופה שנית בבואה למקווה? כשהטבילה לא מתעכבת, כאמור, הענין קל. הבעיה מתחילה כשהטבילה מתהמהת. (ויש פוסקים שגם הגבילו זאת בשעות, או כמו שכתב הלחם ושמלה, הלחו"ש, שדווקא אם חפפה בתחילת הלילה ובאה לטבול לאחר כמה שעות אינה צריכה חפיפה שנית, אבל אם חפפה ביום ובאה לטבול בלילה צריכה לחפוף שוב לפני הטבילה וכ' באבני שוהם דמן הראוי להחמיר בזה..
במקומותינו שהזיעה מצוייה עליהן לשוב ולהשתטף מעט בחמין. (אבני שוהם ח"ב עמ' תתרד). נמצא שזה תלוי בתנאי הדרך ומזג האויר וכדומה. לכן רצוי מאוד לרחוץ עצמה במים חמים או פושרים סמוך ממש לטבילה, בפרט אם הספיקה להזיע (רק שאין צורך להאריך בזה, אם כאמור ביצעה הכל בבית), וכמובן לסרק את שיערה ולעיין בגופה.
ומן הנסיון, גם אחרי ההכנות, הואיל והאשה לובשת שוב את בגדיה (שאמנם כתב הרמ"א שמותרת ללבוש בגדיה בין חפיפה לטבילה. בפרט כשהבגדים נקיים), קורה שהבגדים עצמם מותירים סיבים שונים שנתפסים בגוף. כמו בין אצבעות הרגליים או בנקב הטבור.
כמו כן יש להזהר מאוד, שבמידה והאשה עושה צרכיה טרם הטבילה. שהרי גם מומלץ על פי ההלכה שלא תטבול כשהיא נצרכת לנקביה (כמו שכתב הרמ"א קצח, מג: יש אומרים שהאשה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך. גם צריכה לבדוק עצמה בגדולים ובקטנים שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראוים לביאת מים). וכבר אירע שנשאלתי מאשה שאחרי הטבילה מצאה שיירי נייר טואלט מסובכים בגופה, ולפעמים הם גם מסתבכים בשיערות שבגופה. על על פנים במידה ועשתה צרכיה, השטיפה אח"כ מומלצת בהחלט. ובלי להכנס לפרטי הסוגיא אם חוצצים או לא. הרי יש לה תקנה זמינה ונוחה להסתלק מן הספק. וודאי שגם אם אין אפשרות רחיצה, שיש לעיין ולמשש כנדרש על פי ההלכה. בברכה רבה, הרב ראובן זכאים ©