content-box search-form mini
חזרה לכל השאלות

הלכה מול שלום בית (הריון, לידה והנקה)

שאלה

יש לי מועקה ואני חייב לדעת מה לעשות, אשתי ואני נשואים טריים כחצי שנה, אשתי באה מרקע לא דתי בכלל ואני בשנים האחרונות משתדל ללכת בדרך התורה והמצוות, ברוך ה אשתי טובלת ואנחנו שומרים על טהרת המשפחה וכשרות הבית והיא באמת עושה המון דברים בכיוון טוב ומשתדלת המון למען הזוגיות וגם אני משתדל להכיל המון. יש בעיה אחת והיא קריטית ואיני יודע מה לעשות, אני מרגיש שאני אובד עצות ורק בחסדי ה' יהיה פתרון. אשתי לא מוכנה לשמוע על ריחוק לאחר הלידה, הכוונה שהיא לא מוכנה שאחרי לידה לא אוכל להיות קרוב אליה, חיבוק ליטוף וכיוצא בזה, כמובן שהיא יודעת שיותר מזה לא יקרה אבל לי זה קשה כי אני מרגיש שאני נקרע בין אהבתי לה' ולבין אשתי ולשלום הבית. עכשיו כמובן שבימי הריחוק אין שום מגע ושום קירוב אפילו הקטן ביותר, העניין של אחרי הלידה מפריעה לה, והיא אפילו לא בהריון, היא פשוט מעכשיו אומרת שלא תעשה את זה. מה אפשר לעשות כבוד הרב אני מתחנן לקצה של ישועה בעניין, אם יש עניין של שלום בית בנושא או איזו הקלה, אני לא מחפש הקלות ולא אוהב הקלות, אבל אני יודע שאם הנישואין יגמרו, היא לא תשמור על טהרת משפחה לא שבת ולא כשרות. אני באמת משתדל כל יום להתפלל עליה אבל אני מפחד. בבקשה אם תוכל לענות בהקדם, היא לוחצת שנקיים שיחה על הנושא ואני תמיד מנסה לדחות ולהתחמק כי אין לי מה להגיד, אני לא יודע מה לומר לה, איך להסביר לה כמה זה חשוב לי, היא לא מצליחה להבין, זה לא הגיוני בעיניה בגלל העניין של הלידה. היא אתמול אמרה שכבר מצידה להתגרש אם זה מה שיהיה והיא לא מוכנה לזה.

תשובה מאת הרב ראובן זכאיים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ

יהודי יקר ונעלה

שלום וברכה
ראשית שמחתי לקבל את המייל שלך. כמה מרגש להיווכח כי למרות הפער הקיים לכאורה ביניכם, מצאתם את שביל הזהב וברוך השם זכיתם לשמור טהרה וכשרות ועוד ויש ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. 
 
עוד כתבת שהשמירה של הטהרה היא ממש עם כל הפרטים והדקדוקים ברוך השם. אבל האשה חוששת מהימים שלאחר הלידה. 
 
הוספת ותיארת מצב שהיא כל כך חוששת כיצד תחזיק מעמד כאשר זה יקרה עד שהיא מדברת על גירושין ( קראתי נכון?!)
אז 
א. אני מבין בהחלט את החשש שלה ואנסה להסביר ולהרגיע.
א. לא זכיתי להבין כל כך היא עדיין לא בהריון וכבר דואגת למה יהיה אחרי. ולא דייה לשמחה בשעתה?!
 
ב. אשה כה גיבורה ( ומי מהנשים לא כזו?) שמוכנה בלב שלם להריון תשעה חודשים וללידה על כל הכרוך בכך. (גברים לא היו עומדים בזה. נקודה). ורק התקופה שאחרי שתצטרכו להתרחק פיסית. מרתיעה אותה?!
 
ג. אני יכול להסתפק באמירה סתמית שאם אסור- אז אסור. וכשם שבימי הנדה אתם מבינים שאין פשרות. וברוך השם עומדים בנסיון מדי חודש בחודשו. כך בדיוק גם בימים הללו שמעמדם ההלכתי שווה לחלוטין. אבל בכל זאת אפרט ואנסה להקל עליכם את ההתמודדות.
ד. אתם מן הסתם גם קולטים היטב שהאיסור בחיבוק ונשיקה הינו איסור עצמי. בלי קשר למה שכן או שלא יתפתח. כי התורה הזהירה כל  קירבה מצד עצמה.
ה.  זאת ועוד, ואומר זאת כדי שתצליחו אתם ואחרים להשתמש בטיעונים אלו להקל על הקושי, ולהבין שעמידה בנסיון בעצם משתלמת. לא שזו סיבת האיסור אבל בדוק ומנוסה. מי שאיננו זהיר חלילה בחיבוק ונישוק ושמירה מנגיעה שכאמור אסורים בתכלית בימי הנדה- פוגם הדבר ברוב המקרים בתחושה העילאית המובטחת לבני הזוג כשעת הכניסה לחופה בליל הטבילה!! בפרט שיש נשים שגם מחוות אלו ממלאות אותן סיפוק רב ומשביעות אותן לפעמים כמו מהענין עצמו. 
ו. עוד נציין את הידוע, התשוקה יודעת עליות ומורדות. לעולם האשה לא תוכל לדעת אם אחרי הלידה היא תהיה באותו מצב ועם אותן רצונות כמו שהיא היום. רובן מחפשות שקט ומנוחה, זמן לעצמן וזמן לגופן, הן מבקשות את מלוא הספייס לחזור לעצמן ולבריאותן. 
וזה עוד לפני שדיברנו על העולל/ה החדש/ה שממלא את כל הוייתן. והן עדיין בשלבי עיכול של החוייה. ובשלבי למידה והתנסות מעשית עם האימהות הטריה. שדורשת מהן הרבה כוחות פיזיים ונפשיים. ומי מדבר על השינה שמופרעת, מסיבות טובות אמנם, אבל תכלס זו לא אותה שינה רציפה שהורגלו בה. כך שהן מותשות כל כך . כך שלפעמים אפילו מחוות של אהבה לא מדברות אליהן. יש לזה עוד סיבות פיזיות וגם פסיכולוגיות. ונכון שיש ויש… אבל מי קבע שהיא דוקא מהסוג השני?!
 
ז. שלא תעלה טעות בהבנה ממה שכתבתי לעיל שחלילה יש להזניח את הזוגיות בגלל הסיבות הנ"ל ובכלל, על בני הזוג למצוא זמן משותף לשיחה ואכילה ולימוד משותף וטיול בדרכים המותרות והרצויות גם בימי הנדה. 
רק שאני מדבר על המצב המציאותי. בעיקר בזמן שלאחרי המוגדר "משכב לידה". 
 
ז. בל נשכח שבדרך כלל כל תשעה ירחי הריון אין האשה רואה דם הוסת. מה שאומר שכשאפשר והכל תקין ויש רצון הדדי מצידכם הרי לכם תשעה חודשים של היתר. (כאן המקום להעיר כי גם בריאותית, בדרך כלל! (למעט מצבי הריון בסיכון וכו', שחייבים חוות דעת רפואית מובהקת!!!) אין שום מניעה לחיות כרגיל חיי אהבה נורמאליים. ונכון שלא תמיד הרצון אותו רצון ויש סיבות שונות שמקשות, עם זאת לא כדאי וחבל לוותר על החיבור והאהבה בין בני הזוג גם בימי ההריון בעיקר בששת החודשים האחרונים. ובעיקר להרבות במחוות אהבה כחיבוק ונישוק כמו שציינת בשאלתך).
ואחרי תשעת החודשים אלו, אתם מקבלים מתנה נפלאה בדמות תינוק או תינוקת חדשים. האם עדיין קשה יהיה כמה שבועות לקיים רצונו יתברך?! ובל נשכח שחלק מהזמן אינכם בבית בכלל… כך שהנסיון קטן והולך לכמה שבועות ספורים.
ח. והכי חשוב, ה' שמביא נסיון מביא גם את הכוחות לעמוד בו. היא צודקת שכעת אינה רואה אפשרות שתצליח. כי כרגע לא התנסתה בפועל. כשתזכו בס"ד ובהצלחה להריון ולידה בעזרת השם גם תקבלו את הכוחות לעמוד בנסיון!!
ט. הערה: הרבה נשים יולדות מחמירות על עצמן וממתינות יותר מדאי עד הטבילה. הן משום שאינן מבדילות בין מראות טהורים ללא טהורים המופיעים על בד הבדיקה, או בכלל בבגדיהן. 
י. אמנם יש שנהגו להמתין 40 יום לאחר לידת בן ו80 יום לבת (וזה מופיע בפוסקי אשכנז). אך הרמב"ם והבית יוסף דחו מנהג זה מכל וכל. ותמיהני אם בדור הזה כדאי ורצוי להחמיר כך. ובפרט בארצנו הקדושה מקומו של מרן הבית יוסף. ואכמ"ל כמה הדבר לא רצוי. 
באיחולי הצלחה ובברכת הבא ליטהר מסייעין בידו
הרב ראובן זכאים (C)