בדיקות בטהרה (טהרת המשפחה)

אני מדריכה נשים לטהרה, ונתקלנו עם אישה מסולקת דמים שלא עשתה בדיקןות וצריכה לעשות תיקון, אני צריכה הסבר לעשית הבדיקות לאישה שכבר לא מקבלת ובמילא נקיה - שיכנוע ומקור לעיניין , תודה וישר כח

ראשית, יישר כוח על מעשה זיכוי הרבים הנפלא שלך. לדאבון הלב ישנן נשים שמחוסר ידיעה, סבורות שחלה "התיישנות" על טומאה זו. ולא היא.והנה מאחר שהאשה מבינה היטב, כי על אף שעברו כל כך הרבה שנים, עדיין היא בנדתה עד שתטבול, וכדברי הרמב"ם המפורסמים (הלכות איסורי ביאה פרק יא, הלכה טז): אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר, ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים, וכו', אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין או בימים שהם כמעיין כמו שיתבאר בהלכות מקואות.ממילא כיוון שעליה לטבול, עליה לעבור את תהליך הטהרה כולו, זה כולל ספירת שבעה הימים הנקיים. ו"ספירה" זו ענינה בדיקה. שהרי, ציוותה התורה ויקרא פרק טו (כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר: ספירה זו אינה שתספור ימים ותו לא, אלא שתספור ימים נקיים, ובמה יוודע איפוא שנקייה היא? על ידי בדיקה פנימית! (וגם אין הכוונה שתספור בפה, כמו ספירת העומר, אם כי לדעת השל"ה הקדוש ועוד, צריכה לספור בפה. אך להלכה אין צריך ספירה בפה [פתחי תשובה יורה דעה סימן  קצו ס"ק ד]. ספירה שמתבצעת באמצעות בדיקה שמוכיחה שאכן היום הזה יום נקי הוא. מסיבה זו בכל בדיקה של אשה לטהרה, קינוח חיצוני לא מהווה שום אינדקצייה, כיוון שאינו מוכיח מאומה על מה שמתרחש בכל חלל הנרתיק פנימה, סמוך לצוואר הרחם.וכן פסק להלכה, השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצו סעיף ד: "בכל יום מז' (ד) ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, ואחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות וכו'".כי הן אמת שעיקר המטרה בבדיקה לוודא שאין יותר דם גם בפנים, שהרי הדם מטמא עם יציאתו מהרחם, גם אם לא יצא בפועל מהנרתיק. אך ברור, שכמו עוד הרבה מחוקי התורה, ישנם טעמים נוספים ונשגבים מבינתנו. ולכן אין הדבר תלוי דווקא בשאלה אם יש סיכוי שהאשה תמצא דם או לא. ובפרט לפי דברי הרמב"ם שכתב (סוף הלכות מקוואות פרק יא הלכה יב) וזה לשונו: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים, וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא!" ועל אותו משקל י"ל שכל תהליך הטהרה ההפסק בדיקת שבעה נקיים והטבילה כולן גזירת הכתוב.ובכלל: הלא גם אשה רגילה, שאינה מסולקת דמים, גם אחרי שעברו סך הימים שרגילה בדרך כלל לראות בהם, למשל חמישה ימים, וזה קבוע אצלה כך, מחוייבת לבדוק הפסק בטהרה וגם שבעה נקיים. ומבחינה הגיונית ייפלא: מדוע מוטלת עליה חובה לבדוק? מדוע היא עושה בדיקה יסודית שנקראת הפסק טהרה, שתלמד שהדימום אכן פסק. והלא כבר המתינה מס' הימים שווסתה נמשך? הלא ברור לה שהכל נקי ואינה מוצאת מאומה על הבגד, התחתונית, או בקינוח? אלא מאי? אנו מבינים, שהאשה חייבת את הבדיקה הפנימית, כי לא מספיקה ידיעה גרידא שהיא נקייה, היא זקוקה להוכחה שסיימה לראות. (כמובן מלבד הסיבה הפשוטה שהמציאות מלמדת שפעמים האשה אכן מגלה בבדיקה פנימית טיפת דם, גם כשעברו הימים שרגילה לראות בהם, ואפילו טיפה כזו כבר מלמדת שעדיין לא הפסיקה בטהרה, ואם עברה שקיעת החמה של אותו יום נדחית בדיקת ההפסק בטהרה למחר).וגם אם נצא מנקודת הנחה שביצוע ההפסק בטהרה אכן הגיוני, כאמור, על מנת להוכיח ולוודא שהאשה פסקה מלראות, ואכן האשה כבר בדקה עצמה והכל נקי. וגם הניחה מוך דחוק משך כל זמן בין השמשות. מעתה שוב ייפלא ביתר שאת: מדוע איפוא מחוייבת היא לבדוק ממחרת יום ההפסק במשך שבעה ימים (מעיקר הדין פעמייים ביום)? והלא האשה כבר בדקה הפסק טהרה והוחזקה ש"מעיינה נסתם?"  [ועל אף שאכן מבחינה מציאותית האשה עדיין עלולה למצוא בבדיקת שבעה הנקיים מראה דם, (מה שכאמור עושה לנו הרבנים עבודה רבה), הלא הסיכויים מעטים מאוד שתמצא דם]. ועצם זה שהתורה חייבה לבדוק חרף הסיכויים הקלושים שהאשה אכן תמצא דם, מלמד אותנו שחובת הבדיקה אינה קשורה לרמת סיכויי המציאה או לאי המציאה.במילים אחרות: האשה יודעת ובטוחה, אך אין בכך די! עליה לספק הוכחה ועדות ברורה שהיא נקייה!!מה גם שבגילאים מסויימים כמו בתקופת המעבר אשה עלולה לחזור ולראות גם כעבור תקופה שלא ראתה. נמצא שהסילוק דמים אינו אבסולוטי, ומשתנה מאשה לאשה. ומובן איפוא הצורך בבדיקה. דוגמא לדבר: בדיקת חמץ!! הלא חודש ויותר האשה טורחת מעל יכולתה לנקות, להבריש, לקרצף, ולרדוף אחרי כל בדל של אבק, וכל שכן אחרי פירורי חמץ. והנה למרבה התדהמה, דווקא בסיומה של העבודה המתישה, האיש נדרש לילה קודם החג, לבדוק את החמץ לאור הנר. מה הוא מחפש ובודק, וכי הוא מטיל ספק חלילה במאמציה של רעייתו? האם בכלל יש לו סיכוי למצוא פירור של חמץ? לא ולא. ובכל זאת תקנו חכמים לבדוק את החמץ, לא בגלל שהוא "חייב" למצוא חמץ. אדרבה הוא לא מעוניין ואינו זקוק כלל למצוא, אולם הוא עדיין מקיים את חובתו לבדוק, על מנת לספק "הוכחה" ברורה שאכן שום חמץ לא נותר.(ומנהג הנחת עשרה הפתיתים אינו חובה, כי, כאמור, אין עליו שום מחוייבות למצוא, וברכתו בכל מקרה אינה לבטלה, כיוון שהמצווה "לחפש" לא "למצוא". אלא זהו מנהג הנכון על פי הקבלה). ומעין זה בענייני העולם: (מטאפורה, להמחשת העניינים ולקרבם לשכלנו, כך שאין צורך לפלפל ולחלק בין הנידונים). כשאדם רוכש דירה מחבירו, ומשלם עבורה טבין ותקילין, המוכר יודע שקיבל את הכסף, והרוכש יודע שנתן את הכסף, ומדובר בשני אנשים מהימנים בתכלית. ויתירה מזו, אם יגור הרוכש בדירה שנים טובות, ותהיה לו חזקה עליה, (גם באמצעות מעשי חזקה הלכתיים ואכמ"ל), כבר לא פשוט להוציאו מהדירה בטענה כלשהי. אם כן, איפוא, נשאלת השאלה, למה צריך חוזה? למה צריך רישום בטאבו? וכי לא מספיקה העובדה שהוא שילם, שהוא כבר גר בה? אלא מאי?!  על מנת למנוע חשש כל דהוא של ערעור, רושמים ומסכמים על גבי הכתב וחותמים ומאשררים. הכל על מנת שתהיה בידינו הוכחה ברורה ומוצקה.ואם אכן יידרש להציג ביום מן הימים חוזה קניייה, כלום יוכל להתאונן על בקשה זו, בטענה שדי ב"חזקה" שהדירה שלו? ודאי שלא.כל אדם שמתבקש להציג הוכחה לצדקת טענותיו, הרי אף שהוא עצמו אינו מסופק לרגע שהאמת איתו ושאין מבחינתו כל צורך בהוכחה. מכל מקום הוא טורח להוכיח את דבריו ולאמתם בראיות בעדויות ומסמכים, גם אם במשך שנים לא נדרש הוא לכך. גם אשה זו, שעברו שנים מאז הפסיקה לראות, כשמתעוררת בס"ד לקיים את המצווה כהלכתה – זקוקה היא עדיין ל"עדים" בדמות הבדיקות שיוכיחו מעל לכל ספק שאכן נקייה היא. (ולא בכדי נקראו בדי הבדיקה: "עדים". אם כי המובן המילולי שלהם: בגד ישן ובלוי. (ראו רד"ק ישעיהו פרק סד, ה) "וכבגד עדים כל צדקותינו" – מתרגום ספחת עדיא, וכו'. ויש לפרש בגד סמרטוט ובלוי, וכן בדברי רבותינו ז"ל המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר וכו'). גם בחיים זה כך, למה הדבר דומה? כשהילד מגיע הביתה ומתלונן על חום, ישנם כאלו (בעיקר בקרב הגברים…) שיניחו ידיהם או שפתותיהם על מצחו, ולפי זה יקבעו מה מצבו הקליני. לעומתם, יודעת כל אם עברייה שאין בכך די, שלא לדבר אם מעוניינים להשתמש במשככי כאבים למיניהם. שלצורך זה חובה להשתמש במדחום, שפעמים רבות נותן דיאגנוזה ממש הפוכה מזו החיצונית השטחית. שלא לדבר בענייני רפואה מורכבים יותר, אדם בא ומתלונן על מיחושים חזקים בבטנו. לא עלינו. והרופא סוקרו בעיניו ואומר לו הכל בסדר, אתה משוחרר. כלום רוחו של האיש נרגעת? הרי לא ינוח ולא ישקוט עד שיבצע בו הרופא סדרת בדיקות וצילומים, ורק אז תהיה רוחו רגועה עליו שאכן הוא בריא ושלם.על אחת כמה וכמה כאשר האשה נדרשת על פי תורה לבצע בדיקות אלו, שיש לה לקיימן בשמחה ובטוב לבב, ולא תסתפק בידיעה בלבד, או בהסתכלות חיצונית גרידא, או בקינוח, שאינם נחשבים בדיקה.אמנם בנשים מבוגרות יש לעיתים קושי טכני בבדיקה, לפעמים מחמת יובש וכדו', ולעיתים קושי פיזי, ויש ליתן את הדעת לפתור זאת. ויש פתרונות לכך. במקרים מסויימים יש לחייבה רק בבדיקות ההכרחיות המעכבות. ותשאל שאלת חכם! בברכה נאמנה למזכי הרבים, הרב ראובן זכאים © כל הזכויות שמורות!