טבילה בשבת לנשים (שבתות ומועדים)

האם מותר לטבול במים חמים בליל שבת? אבקש מכבוד הרב זכאים לענות לי. כמי שהתרשם בעבר מהסברתו הבהירה והמיוחדת.

כיוון שהשאלה עיונית, בעיקרה, נרחיב, אך קודם לכן נציין בקצרה. שהדבר אכן שנוי במחלוקת אם מותר לטבול במקווה חם בשבת, יש שהתירו, ויש שהתירו רק בפושרים, ויש שהתירו רק בצונן. בכל מקרה אל לה לאשה לוותר על טבילתה בליל שבת, אף אם מצאה שהמקווה חם.
אמנם כעצה טובה, העלה להלכה הגאון רבי עובדיה יוסף בספר טהרת הבית, שאם המקווה חם או פושר, יש להעדיף לטבול בערב שבת בין השמשות (כלומר כשלוש עשרה וחצי דקות מהשקיעה ואילך ועד צאת הכוכבים). ושכן פסקו החכם צבי, הסדרי טהרה (סק"ט), הזרע אמת (חאו"ח סי' עא), וכן העיד בשו"ת בני בנימין (נבון, קד ע"א) שכן נהגו בירושלים.והטעם הוא: שכל גזירות חז"ל כמו גזירה זו של רחיצה במים חמים, לא גזרו עליה בבין השמשות כשמדובר בצורך מצווה. וגם אין לחשוש לאיסור טבילה בשביעי, שהרי האשה תשוב לביתה רק אחרי צאת הכוכבים, (ובאופן זה התיר רבינו תם).אמנם, כאמור, אף לדעת הרב עובדיה יוסף אם כבר עבר הזמן הנ"ל, וטרם טבלה, תוכל לטבול אפילו במים חמים, וכל שכן בפושרים. שיש לה לסמוך על המקילים בדבר.ומכאן מודעה לבלניות המופקדות על מלאכת הקודש, שיש עליהן להניח לנשים המעוניינות לטבול בליל שבת מיד אחרי השקיעה, בפרט בנות ספרד, אף על פי שבכל ימות השבוע אין טובלות אלא בצאת הכוכבים, כי מנהגן יסודתו בהררי קודש. וחלילה להן להתערב בענייני הלכה, לחלוק על גדולי עולם שפסקו כן ואף העידו שכן המנהג. וכמה פעמים שמעתי ממו"ר הגר"ע יוסף שהתרעם על בלניות המונעות נשים מלקיים מנהגן הטוב, ודי בהערה זו.אלא שבנות אשכנז נהגו לסמוך בזה על המקילים וטובלות לכתחילה בליל שבת במים חמים או פושרים, ויש להן על מי שיסמוכו.וליתר הרחבה:הנה חז"ל גזרו איסור רחיצה במים חמים בשבת, אף כשהמים נתחממו מערב שבת, וגזירה זו נקראת גזירת מרחצאות או הבלנים. (שולחן ערוך או"ח סימן שכו סעיף א). ולכאורה היה על האשה שלא לטבול אלא בצונן. (וכך אכן פסקו הבית מאיר, תהילה לדוד (שכו, סק"י) הגרעק"א ח"ג סי' נ, ועוד).אולם יש שהתירו בפושרים, (יעויין בשו"ת הנודע ביהודה (תניינא או"ח סימן כד, שו"ת החכם צבי סימן יא והבית מאיר לסי' קצז ועוד).ובשו"ת אור לציון (חלק ב פרק לה ס"ג ובהערה): כתב שעד חום 37 מעלות צלזיוס נקראים פושרים.אולם יש שהתירו טבילה במים חמים, על פי דברי הקרבן נתנאל שבת פ' כב אות ק, שהתיר לטבול אף בחמין שכתב שהגזירה היתה על מרחצאות ולא על מקוואות. ושכן כתב בשו"ת בית יהודה עייאש, (ח"ב סי' לב), שדווקא ברוחץ הגוף לנקותו גזרו, לא ברוחצת לשם טהרה ועוד שהטבילה צורך מצווה היא.  וטעם נוסף הובא בסדרי טהרה (סי' קצז סק"ט), שבתי מרחצאות שלנו שעיקרן מים צוננים הבאים ממקורם אינם דומים למרחצאות ששופכים בהם מים חמים. ובשו"ת דברי יוסף (אירגאס, סימן סד) כתב טעם נוסף, דכיוון שיש צער בטבילת צונן נחשב הדבר כמצטער שהתירו לו לרחוץ בחמין (וכמו שכ' השולחן ערוך או"ח סי' שז סעיף ה) וכאן עיקר הטבילה מצווה ואם תעשינה בצונן תצטער.
בברכה נאמנה, הרב ראובן זכאים