גילוח שערות הערווה לטבילה (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת הרב ראובן זכאיים - פוסק הלכה, מדריך חתנים, יועץ
תודה על השאלה החשובה
מקור הדבר במשנה בפרק ט' ממסכת מקואות (מ"ב) כהמשך למשנה א אלו חוצצין באדם: קלקי (=קשרים מחמת זיעה) הלב והזקן ובית הסתרים באשה. וכתב הטור יורה דעה הלכות נדה סימן קצח שער שכנגד הלב ובזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ שבראש ובבית השחי אינו חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ ובפנויה אינו חוצץ. הטעם ששיער הראש ובית השחי אינם חוצצים כ' הבית יוסף בשם המפרשים שהוא משום שאין מקפידים עליהם.
והחילוק בין נשואה לפנוייה הביאו הבית יוסף (כאן) בשם התוספתא שם. שמש"כ באשה היינו בנשואה דוקא אבל בפנויה אינו חוצץ והטעם פשוט שהוא משום דנשואה מקפדת כדי שלא תתגנה על בעלה אבל פנויה וכן האיש אינם מקפידים וכו'.
וכן פסק מרן שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצח סעיף ו שיער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה, חוצץ; שבראש ושבבית השחי, אינו חוצץ; ושבאותו מקום, – באיש אינו חוצץ; ובאשה, בנשואה חוצץ, בפנויה אינו חוצץ.[ולענין בית השחי הסדרי טהרה כ' להחמיר אף בו בנשואה. אולם החכמת אדם (כלל קיט ס"ה) ומסגרת השולחן, חולקים על זה, וכתבו דהמשנה ראשונה והגרעק"א בפירושם למשנה שם כ' מפורש שאינו כולל שער בית השחי).ועד כדי כך החמירו בנשואה, שמעיקר הדין גם אי הקפדה לא תועיל, הואיל ורובן מקפידות (כ"כ הט"ז כאן סק"י):ויתכן שישנה עוד סיבה להקפדה דווקא על השיער שבאותו מקום, על פי הגמרא סנהדרין כא ע"א דרש רבא: מאי דכתיב (יחזקאל יז, טז) ויצא לך שם בגוים ביפיך – שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הער'. ועל פי הגמרא שבת סב, ע"ב שדרשה על הפסוק בישעיה ג, יז אכן אין השיעור טבעי אלא כעונש שבא יען כי גבהו בנות ציון. ואכמ"ל.אמת, שכל החציצה אודותיה כ' השו"ע, היינו כאשר אכן השיער נדבק מחמת הזיעה, (וכמ"ש החופת חתנים), אבל מעיקר הדין היה די בחפיפה וסירוק השיער. אמנם בנות ספרד נהגו להסירו קודם הטבילה, וכעדות פוסקים רבים מאחרוני ספרד ביניהם החיד"א בשיורי ברכה והאדמת קודש (ח"ב יו"ד סימן כז) וראה שו"ת יבי"א ח"ב יו"ד סימן יג אות ח),. מחשש פן לא תדיח היטב.
ועד כדי כך, שהקפדה על הלכה זו, הפכה את השיער ל"חציצה הלכתית" אף אם הוא נקי, שפסק האדמת קודש שאם לא הסירתו לא עלתה לה טבילה (כי הבין שהפך להיות חציצה בעצם!) וכ"כ שדה הארץ, והיקל אם שימשה כבר. אמנם בשיורי ברכה (להחיד"א סק"ב) כ' שפשוט שמותרת לבעלה כל שרחצה והדיחה היטב ושכ"כ בשו"ת מהר"י זיין.
לעומתן, נהגו בנות אשכנז להסתפק ברחיצה היטב ובסירוק.
אמנם בדורות האחרונים גם בקרב בנות ספרד השתנה המנהג, (וכעדות החופת חתנים סי' ד סעיף ג) וכמו שכתב מרן הרב עובדיה יוסף בספרו טהרת הבית. וכבר כתבנו בזה באכסנייה נכבדה זו, שכלה ספרדייה יכולה לשנות ממנהג זה מיד עם נישואיה, אף אם אימה הקפידה בזה. כן הרחבנו אודות מי שהחלה לנהוג כך אך חפצה לשנות מנהגה, אם וכיצד תעשה התרה. בברכת התורה, הרב ראובן זכאים