טהרה והריון (הריון, לידה והנקה)

אשתי מקבלת וסת מעל 7 ימים כמה זמן צריך לשמור? האם תמיד צריך לשמור 7 ימים נקיים או או שצריך לשמור לפי מספר ימי המחזור,דהיינו 3 ימי וסת ,אז 3 ימים ,10 ימי וסת ,10 ימים וכו'. שאלתי השניה היא לגבי קיום יחסי אישות - אישתי מקבלת מחזור סדיר וזאת אחת לחודש בין 26-28 יום, לפי התיעצות עם גניקולוג הוא אמר שהביוץ מתחיל ביום ה-9 שלאחר הוסת ומסתיים ביום ה-14 שלאחר הוסת. מכיווךן שהווסת אצל אישתי הוא במינימום 7 ימים ו-10 ימיםבמקסימום,(אישתי שומרת תמיד על 7 ימיםנקיים) נוצר מצב שאנחנו מפספסים את הביוץ ואז לא נכנסים להיריון- מה לעשות,כי לפי החשבון צריך לקיים יחסים בזמן נידה.

בשאלתך יש שני היבטים:
ההיבט ההלכתי וההיבט הרפואי.
מן ההיבט ההלכתי, לא ניתן לעשות הפסק טהרה לפני תום ימי הראיה ולכל הפחות 4 או 5 ימים (תלוי במנהג) מתחילת הראיה. ממחרת ההפסק תמיד סופרים 7 ימים נקיים כך שהטבילה יוצאת תמיד באותו יום בשבוע שהיה ההפסק.
חשוב מאד להתיעץ עם רב או יועצת הלכה על כל עד שאינו נקי, החל מהיום הרביעי או החמישי לתחילת הדימום. ציינו בפניו שאתם מנסים להרות. אנו הנשים פעמים רבות מחמירות עם עצמנו שלא לצורך, מחוסר ידיעה.  פעמים רבות ניתן להתיר עדים שלמי שאינו בקיא בדבר נראים כלא תקינים ( לא צריך להמתין לעד נקי לחלוטין, צבעים רבים ניתן בקלות להתירם).
מן ההיבט הרפואי,
לא ברור בודאות שהביוץ אכן  מוקדם, ביוץ מתרחש 14 יום בממוצע לפני הוסת הבאה ולכן, על פניו במחזור שאורכו 28 יום לא אמורה להיות בעיה.
יש להתיחס למספר דברים כיון שלא בהכרח הגורם לאי כניסה להריון הוא 'פספוס הביוץ".
הכניסה להריון קשורה לגורמים רבים בנוסף ליחסים בסמוך למועד הביוץ, כגון: תקינות תאי הזרע, סביבה נרתיקית מתאימה, גורמים מכניים, רירית רחם מתאימה, גורמים הורמונליים ומצב נפשי.
ראשית כדאי להעזר בערכות המצויות בכל בית מרקחת לברור מועד הביוץ ולראות מתי באמת מתרחש הביוץ.
במקרה של דימום ארוך, אפשר לנסות 'לקצר' את ימי הראיה ולהקדים את הפסק הטהרה.
הקדמת ההפסק ניתן לעשות בעזרת מספר דברים:
1. במקרה כשלכם כשמנסים להרות זמן ממושך, ניתן לנסות להקדים את ההפסק ליום 4 לתחילת המחזור.
2. אם לא מצליחים  לעשות הפסק כי הדימום נמשך, אתם יכולים להעזר באחת מהשיטות הטבעיות כגון:
שיטת אביבה או שיטות נוספות, ראו גם במאמר:
https://www.mikve.net/content.asp?PageId=590
או באתרים המומלצים ע"י האתר.
בנוסף, שכיח מאד שמקור ההפרשה הדמית אינו בדימום מתמשך מהרחם, אלא נובע מהצואר ואינו אוסר. רב או יועצת יוכלו להבחין בכך ולשלוח  לאבחון וטיפול מתאים.