ההבדל בין לידת בן או בת ,למה (טהרת המשפחה)
שאלה
תשובה מאת נחמה שולמן- יועצת הלכה, אחות בודקת טהרה(M.A ),
השוני הזה היה משמעותי בזמן שבית המקדש היה קיים ונוגע בעיקר למועד הקרבת הקורבן שהיתה היולדת מביאה לבית המקדש.
כיום אין לכך שום השלכה כי אין 'דם טוהר' וכל הדמים אסורים כך שכל היולדות טובלות בתום ימי הדימום.
ניתנו לכך מספר נסיונות לתרץ זאת , הסבר שאני התחברתי אליו הוא כיון שכל הטומאות קשורות לאובדן חיות. האשה הנושאת עובר היא שיא הפריון והחיות. באשה שנושאת עוברה יש פוטנציאל חיות מוכפל, שכן גם בה יש פוטנציאל הולדה. ועל כן עם הלידה וההפרדה בין האם לעוברה נוצר כעת ריק כפול.
מוסיפה את תשובת הרב זכאיים לאותה שאלה:
ראשית, יישר כוח על שאלתך החשובה. הנושא מורכב וארוך, ויש תחת ידי תשובה ארוכה. ולהלן התקציר, ככל שיכולתי לקצר, המעוניינים/ות בהרחבה, יפנו באמצעות האתר. ואשלח להם בלי נדר.
מה הם ימי טוהר?
מדין התורה, אשה שילדה זכר טמאה שבעה ימים כימי נדתה ואם ילדה נקבה טמאה שבועיים, וצריכה לספור שבעה נקיים ולטבול בסופם. (אמנם תוכל לספור שבעה נקיים בתוך השבועיים הללו, ובתנאי שתטבול בליל ט"ו, כלומר בתום השבועיים מלידת נקבה). ואחרי שבעה ימים נקיים והטבילה כדת, כל הדמים שתראה, עד 40 יום מלידת זכר, ועד 80 יום מלידת נקבה נחשבים "דמי טהרה". יודגש, כאמור: כי כל זה אך ורק אם כבר ספרה שבעה נקיים וטבלה אחרי לידתה.
אמנם, כיום אין כלל את ההקלה של ימי דם טוהר!! שכן, הרמב"ן (בהלכותיו (פ"ז ה"כ) והביאו הטור) כתב: "כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחרימו על מי שיעשה כן". וכ"כ הרשב"א והר"ן, (והוסיפו טעמם ונימוקם, ואכמ"ל). ש"יש לחוש ולהחמיר כדבריהם וכן המנהג ברוב מקומות", והרמב"ם כתב (בפרק י"א הל' ה – ז) שהכל לפי מנהג המקום. אמנם העיד הבית יוסף (סימן קצד) שכיום "פשט איסור זה בכל ישראל ואפילו באשכנזים וצרפתים". וכן כתב הרמ"א (בד"מ בשם האגור), וסיים: "ואני לא ראיתי מעולם באשכנזים שהנהיגו לבעול על דם טוהר. וכן אנו נוהגים". ע"כ. וכן פסק הרמ"א בהגה, (סי' קצד, א), "שכבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר, ודינו כשאר דם לכל דבר" ע"כ.
אכן, היו מקומות שנהגו לאסור בכלל על האשה לטבול ולשמש 40 יום מלידת זכר ו80 יום מלידת נקבה: וכבר הזכיר הרמב"ם מנהג זה, וכתב לבטלו, (פרק י"א (הט"ו) וזה לשונו: זה שתמצא במקצת מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים ויולדת נקבה אחר שמונים ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך הז' אין זה מנהג אלא טעות באותן התשובות ודרך מינות באותן המקומות ומן הצדוקים למדו דבר זה ומצוה לכופן כדי להוציא מליבן ולהחזירן לדברי חכמים שתספור ז' ימים נקיים בלבד כמו שביארנו עכ"ל. אמנם, למהר"י קולון (שורש קמ"ד), והריב"ש (סי' מ): יש מקום לקיים המנהג. וגם הב"ח יורה דעה (סימן קצד), הצדיק מנהג זה וכתב, "על כן נראה ודאי דאיסור גדול עושין מקצת בני אדם שעוברים על כך, ועוברין על אל תטוש תורת אמך (משלי א ח) ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח) ואף המורה להם היתר זה צריך כפרה".
ששה טעמים (!) נאמרו לבאר את פשר המנהג. אך כל הששה נדחו על ידי הפוסקים מטעמים מנומקים היטב. (ובתשובה הארכתי).
להלכה נדחה מנהג זה: כך פסק השולחן ערוך סימן קצד סעיף א: יולדת זכר יושבת ז' ימים ללידה וז' לנקיים לזיבה, והיולדת נקבה יושבת שבועיים ללידה וז' נקיים לזיבה. וימי לידה, שהם ז' לזכר וי"ד לנקבה, אם לא ראתה בהן עולים לספירת זיבתה; (כלומר שהשבעה נקיים יכולים להימנות גם בתוך השבוע או השבועיים הללו, ובתנאי שתטבול בליל ט"ו, כלומר בתום השבועיים מלידת נקבה). וכתב הרמ"א, ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה, מותרת לבעלה מיד, מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה. מיהו יש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ושמונים לנקבה, (בית יוסף בשם מהרי"ק שהביא התניא ובאגודה פרק ע"פ ובמהרי"ל), ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר (ריב"ש); אבל במקום שאין מנהג, אין להחמיר כלל, רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה וספרה ז' נקיים, מותרת לבעלה (ת"ה סימן רנ"ה).
הפוסקים מעידים שלא נהגו כך, ואף הורו לבטלו: הטורי זהב (סק"ג) [תמה על הב"ח, שהחמיר], כתב: "ואנו רואין בקהילות קדושות מעשים בכל יום בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינם ממתינים עד שמונים לנקבה וכו' אלא טובלת כל זמן שתוכל וחלילה להענישם על זה. גם מעיד אני שראיתי גדול אחד שציוה לאשתו שתטבול תוך שמונים לנקבה וכו', ושכן מצא להרמ"א בתשובה (סימן ס/ צד) שבמקומו המנהג להקל". והנודע ביהודה (קמא סי' נד) ממליץ להקל, וכתב: "שאם היה בידו היה כותב לכל המקומות שיבטלו מנהג זה כי כמה מכשולים באים ע"י זה ובמקום שיש לחוש למכשול עבירה לא שייך לומר אי אתה רשאי להתיר בפניהם וכו' ומ"מ מי שירצה לשנות המנהג ישאל לחכם", ע"ש. ועי' בספר חכמת אדם (כלל קט"ו דין י"ט) שכתב דבמדינות אלו נהגו בו היתר ע"ש (פת"ש).
גם הבן איש חי (שנה שנייה, פרשת צו) כתב שיש מקומות שנהגו להחמיר "ופה עירנו בגדד מקצת נשים שנהגו בכך, אמנם רוב הנשים לא נהגו בכך", אמנם כתב, שמי שנהגה כך תשאר במנהגה אך אם קשה יעשו התרה. ויועיל גם אם רוב אנשי העיר נוהגים כך. וציין לתשובתו ברב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' כג) ושכתב שם, שהדור החדש שלא נהגו עדיין בחומרא זו יכולים לנהוג בזה כרוב אנשי העיר אעפ"י שאימותיהם נהגו בכך. ובשאלות ותשובות תשובה מאהבה (תשובה שסו), כתב שמצווה להתיר מנהג זה. ויעויין גם להגר"ע יוסף בטהרת הבית (משמרת הטהרה עמ' לג ואילך) שרוב אחרוני ספרד, מקרב העדות השונות, כתבו שאין למנהג זה יסודות מוצקים, ואף עשוי לגרום למכשולות רבים, ויש לבטלו. ובשיעורי שבט הלוי (סק"ג) הביא מהחזון איש שלא להורות חומרא בזה.
ולענין אם צריכה התרת נדרים: יולדת חדשה, שמעולם לא נהגה כן בעצמה, שרוצה לשנות ממנהג אימה, אינה צריכה התרה לכל הדעות. (הבא"ח בשאלות ותשובות רב פעלים). ואם כבר נהגה כך בעבר: לפי הבן איש חי: צריכה התרה, ואילו לדעת הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בטהרת הבית (שם עמ' מה) אינה צריכה התרה ומספיקה לענין זה ההתרה של ער"ה וכיפור. (ולעניות דעתי יש גם להוסיף טעם לדבר שאינה צריכה התרה, כי הנוהגת כך, וזו המציאות שנוכחתי בה מקרוב, סבורה בטעות שכן הדין, וגם אינה יודעת טעם המנהג כלל, ושאינו אלא חומרא, ולכן אינה צריכה התרה).
לסיכום: מנהג זה להמתין מלטבול 40 יום אחרי לידת זכר ו80 יום אחרי לידת נקבה, מנהג שטעמיו קלושים ביותר הוא, ואינו נהוג ברוב קהילות ישראל, וגם מי שנהגה כן מומלץ מאוד מאוד שתבטל מנהגה, בפרט בדורינו זה. ואין לה להמתין אלא שבעה ימים מלידת זכר ושבועיים מלידת נקבה, לספור שבעה נקיים ולטבול.
וברור, שאין במה שכתבתי המלצה או התוייה רפואית כלשהי, ושיש להיוועץ בכל מקרה בגורם רפואי מוסמך האם ומתי אפשר לחזור לפעילות שגרתית.
בהצלחה ובברכת מזל טוב, הרב ראובן זכאים