מקוה ציפורי, ציפורי

העיר ציפורי שוכנת מצפון לנחל ציפורי ומדרום לבקעת בית נטופה, צפונית לנצרת, על כביש 79.
בציפורי נמצאו שרידים להתישבות כבר מימיבית ראשון. ציפורי יושבת בין עמקים פוריים שופעים מעינות ומעברי דרכים נוחים. ציפורי נזכרת מספר פעמים בתלמוד:
"ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת בראש ההר כציפור" ( בבלי, מגילה פ"א) ; "ששה עשר חזור חזור ( סביב) לצפורי הן הן ארץ זבת חלב ודבש" ( ירושלמי, ביכורים פ"א) ; " גלתה סנהדרין… מירושלים ליבנה..ומבית שערים לציפורי ומציפורי לטבריה" ( בבלי, ראש השנה פ"ד) .
ציפורי היתה עיר מפוארת ונחשבה ל'בירת הגליל', היא נכבשה, נהרסה ושוקמה לסרוגין.
בציפורי ישבו  זה בצד זה יהודים ורומאים גם בתקופת מרד בר כוכבא. בתחילת המאה ה- 3 לסה"נ נהפכה ציפורי למרכז יהודי גדול ומפורסם. הסנהדרין ( המוסד ההלכתי העליון), עברה לכהן שם לצד רבי יהודה הנשיא אשר שם גם ערך את המשנה. בתקופת המשנה והתלמוד חיו בציפורי חכמים רבים, נבנו בתי כנסת ישיבות וכמובן מקוואות טהרה רבים.
הישוב בציפורי נמשך לאורך ההיסטוריה תוך שאוכלוסיתו משתנה עד לכיבושו הישראלי בשנת 1948.
מאז ניטש הישוב מיושביו , נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות, שוחזרו בין היתר: בית הכנסת, חלק מהמיבנים המפוארים על ריצפות הפסיפס המדהימות, הרחוב הראשי, התיאטרון ומערכת המים המשוכללת.