"חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה"
שני פרקים בספר משלי, מוצא לנכון שלמה המלך להתחיל בפסוקים דומים- כמעט מקבילים:
משלי, ט, א "חָכְמוֹת, בָּנְתָה בֵיתָהּ; חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה".
משלי, יד, א "חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ".
2 קשיים לשוניים מופיעים בפסוק הראשון:
1. מדוע נכתב עַמּוּדֶיהָ ולא עַמּוּדיו, לפי הגיון הפסוק.
2. הניקוד חַכְמוֹת לשון שיכות – למי?
רש"י מדגיש את החכמה שבנשים, אשר הן בונות את הבית הפיזי והרוחני.
מתוך הקירבה הלשונית של הפסוקים, נלמד כי גם הפסוק בפרק ט' מוסב על חכמות הנשים והעמודים שייכים אליה ולא אל הבית..
שבעת העמודים השייכים לאשה חוצבים את יסודות הבית .
למרות שכיוון זה לא מופיע באף מדרש בו עיינתי, בקטנותי אני מציעה כי אחד מכיווני רמז הפסוקים נוסב על 7 הנקיים.
שבעת ימי ספירת הנקיים ולאחריהם טבילת האשה הם שבעת העמודים עליהם מתבסס הבית היהודי.7 ימי הנקיים מקבילים לספירת העומר ויונקים מסדר הספירות הקבליות ( חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות) .
הרעיון הכולל של ספירות אלו הוא בהורדה הדרגתית של שפע אלוקי לעולם המציאות והטמעתו בחומר. הטמעה אשר יוצקת קדושה בחיי המעשה ומרוממת אותו .
זמן 'הפסק טהרה' נערך סמוך לשקיעה. עת דימדומים . כאן מתחילה עבודת ההפרדות . הזיכוכים. ההבדלות. בקביעת גבולות בין חושך לאור בין טומאה לסדר אלוקי שסופו טהרה.
ב7 הימים עובר תהליך רוחני קבלי אשר מחבר אותנו לשבעת ימי בראשית, לשבעת הרקיעים, באמצעות שבע החכמות. הוא המחבר מים תחתונים למים עליונים, בין האשה לעצמה, לבוראה, לבעלה, לעמה. תהליך הבא לשיאו בליל שמיני בתיקון העולם במלכות שדי.
תאור האשה המתקינה את הארוחה ועורכת שולחנה, בהמשך הפסוק בפרק ט: "חָכְמוֹת .. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי", מרמז לאשה המכינה עצמה לקראת בעלה.
הפסוקים מתארים את "חכמות" עליהן בנתה את ביתה כעל שבעה עמודים והיא שולחת נערותיה כלפי מעלה למרום, תוך כדי קריאה .
בעל ה"שפת אמת" בפרושו (בפרשת שמיני בויקרא ט, א( למילים:
ו"ַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה.."
מקשר את המדרשים זה לזה ומסביר שתכלית החכמות "שהאדם צריך לחבר כל דבר לשורשו, וזה קריאת השמות כשהבניין מתחבר אל השורש. וזה "ביום השמיני קרא ".
לפי תורת המהר"ל ,
המספר 7 מסמל את הקדושה שבתוך הטבע ו"מורה על מדרגות הבלתי גשמי אשר הוא בגשמי… כי כאשר יש שבעה יש כאן חיבור הקודש אל הגשמי" ( דרך החיים, פ"ה משנה ט"ו).." בדומה לשבת, לחודש השביעי, השנה השביעית וכו' ומכאן שנאמר: " כל השביעין חביבין" ( ויקרא רבה, כט).
המספר 8 לעומתו, מסמל את הקדושה שמעל לטבע.( בדומה לברית מילה, חנוכה, 8 פס' בכל אות במזמור קיט, " תורת ה' תמימה" – התורה מופיעה בפס' 8 בתהלים יט וכו' ).
"ודבר זה מבואר במקומות הרבה שמצוות התורה הם יותר במדרגה ובמעלה מן הטבע… כי הנהגת הטבע נברא בשבעת ימי בראשית ואילו התורה היא על הטבע והיא מדרגה שמינית…"( תפארת ישראל, פ"ב).
בדומה לדרש בעל ה"שפת אמת",
גם האשה עושה את ההכנות לטבילה משך שבעה ימים, כשהמטרה היא "עריכת השולחן" בינה לבין אשה.
בהגיע ליל היום השמיני, היא מתקדשת. בחיבור נפלא היא מתחברת אל מעבר לעולם הטבע הבא לידי ביטוי במספר 7. היא מתמזגת עם המים, התמזגות מוחלטת שלה עם הבריאה. בדומה לעובר במעי אמו – נקי מכל חטא, כל ישותו הרוחנית תלויה בין ארץ לשמים. בו בעת היא מתחברת אל הקדושה שמעל לטבע הבאה לידי ביטוי בליל שמיני ומקבלת נשמה יתירה המסוגלת בכוונתה הקדושה להוריד נשמות קדושות ארצה.
שבעת הימים הנקיים הם שלמות אחת הבאה להכין אותנו על יד עשיה גשמית להתעלות הרוחנית שתבוא בליל השמיני. לחיבורים.