הרקע ההלכתי להקלות מעשיות בשמירת הטהרה

נשים רבות סובלות מדימומים ממושכים, כתמים בין מחזורים, החמצת ימי הביוץ, דימומים בזמן ביוץ או טיפולי פוריות, עיכובים בטבילה ועוד.
בימים ששוב ושוב מנסים להביא את ההלכה אל ה'פינה' ולהשיב טבילה רק מהתורה, אני קוראת לציבור הנשים – ראשית, הצמדו לדעת ההלכה ולרוחה.
נשים רבות נוהגות להחמיר עם עצמן שלא לצורך.
בשאלות המתקבלות תדיר באתרים השונים, אצל יועצות ההלכה ואצל הרבנים, שוב ושוב חוזרות ונישנות ההמלצות ההלכתיות- מעשיות, המסיעות לקיצור ימי הראיה ול'התעלמות' מדימומים שונים. ( כל המלצה לגופו של עניין). אלא שאנו הנשים, מתקשות לקבל את אותן המלצות.
שוב ושוב חוזרת השאלה – מה העלמת העין הזו? איך אפשר? אם לא אראה זה לא קיים?
הכלל הבסיסי העומד מאחורי המלצות אלו קובע שרוח ההלכה היא להתיר האשה לבעלה כמה שיותר. האשה 'מוחזקת' מבחינה הלכתית – טהורה! (1)
עלינו להבין כי ההלכה היא ספר חוקים מובנה ולכן עלינו להקפיד ללכת לאורה בלבד ולא לפי ראות עיננו או שיפוטינו הסובייקטיבים.
החמרה בהלכות טהרת המשפחה מעבר לקביעת החכמים עלולה לפגוע באשה, בשלום ביתה, בזוגיות ובפוריות.

מטרת המאמר להביא בפניכם מעט מהרקע להקלות ההלכתיות. לשם כך אביא בפניכם מספר 'חוקים' הלכתיים ומתוך כך יובנו המקורות לאותן הקלות .
הצבעים האוסרים בהלכות נדה
המשנה מגדירה וקובעת כי רק 4 גווני דמים אדומים אוסרים את האשה וכן דם שחור.(2).
בגמרא (נדה דפים יט-כ) מבואר כי האמוראים אכן היו נוהגים כדין זה אלא שבמרוצת הדורות  כמה מגדולי האמוראים נמנעו מלראות ולפסוק על מראה כתמים לאחר שנתקשו חלקם, להבחין בצבעים הספציפיים ( רבי יוחנן, עולא, רבה ורב אשי).
בימי הגאונים (ואולי אף קודם לכן), פסקו להלכה שלמרות שדין המשנה חל רק על חמשת מיני הדמים, נהגו כך בזמן שחכמים ראו עצמם בקיאים במראות הדמים, אבל לאחר שהתמעטו החכמים הבקיאים המסוגלים להבחין בין הגוונים השונים, נקבעה לדורות ההחמרה לאסור כל דם שמראהו נוטה למראה אדמימות ובהמשך כל מראה חום הנוטה לורוד או אדום כלשהו.
הבנה זו מדגישה כי מרבית גווני החומים אינם אסורים אלא אם כן נוטה צבעם לורוד או אדום.
בגוונים החומים, אם  הם בגוונים אשר ברור לאשה שאין להם כל נטיה לורוד או אדום, כגון צבע של  נס – קפה מהול בחלב, יש להקל בהם לכל בר דעת ואשה האוסרת על דעת עצמה ראיה או עד בגוונים חומים אלו – פוגמת בטהרתה . בצבעים שהאשה מסתפקת בהם האם יש בהם גוון ורוד או אדום ואפילו במעט או בשוליים, אל לה לפסוק לחומרה על דעת עצמה או לדחות הפסק טהרה בשל כך, אלא להתייעץ עם יועצת הלכה או רב פוסק המבינים בדבר ועשויים להקל. הכלל המפורסם: "אין הביישן למד", ובמקרה שלנו –הביישנית,  תואם לעצם העניין ובפרט כיום כשיש נשים היודעות להבחין בצבעים, כדאי להתייעץ איתן וכך ללמוד להבא מה מותר ומה אסור.

ההבחנה שבין ראיה בהרגשה לבין כתם.
מעיקר הדין רק ראיה בהרגשה מטמאת מדאורייתא בעוד ראיה ללא הרגשה תאסור רק מדרבנן . תחשב ככתם)
בגמ' נכתב : (4) "לא ניתנו כתמים אלא להחמיר" בעוד ר' עקיבא אומר לתלמידיו "לא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל"( שם). מה שבעצם נלמד מכך הוא שגזירת חכמים על אסורי כתמים בכלל הנה החמרה על הדין הבסיסי הנלמד מדאוריתא (שרק ראיה בהרגשה אוסרת),  אבל ברגע שמונח פנינו דין כתם – הרי הוא בבחינת דין דרבנן שניתן להקל בכל ספק בו.

הכלל ההלכתי : "ספק מדאוריתא- לחומרה וספק מדרבנן- לקולא", פותח לנו אפשרויות רבות להקל לנשים בדיני מראות.
כאשר אנו באים להגדיר הלכתית מהו כתם, נמצא 5 קריטריונים ברורים:
א. בא ללא הרגשה.
ב. צבעו בגוון ורוד- אדום- חום בגוון ורוד או אדום.
ג. גודלו מעל 'גריס'= 19 מ"מ.
ד. הרקע לראיתו לבן.
ה. הרקע עליו נראה הוא 'כלי שמקבל טומאה'.

א. הרגשה:
ההגדרה ההלכתית ל'הרגשה' היא ברורה (5) ובימינו מעטות הנשים החשות בהרגשה המוגדרת הלכתית. חלק מהפוסקים סוברים שנשים כן מרגישות אך לא מודעות, יש הסוברים שלתחושות הקדם וסתיות או לתחושות 'וסת הגוף' נתייחס כאל הרגשה , ויש המתיחסים לדין ההרגשה בהקשר של ודאות מגופה. למרות זאת, אנו לא נבטל את דיני ההרגשות כלל ולראית וסת נתיחס בדין ראיה בהרגשה ולראיה שאינה בזמנה נתיחס בדין 'כתם'.
יוצאי דופן הם 3 מקרים בהם יש חשש ל'ספק הרגשה' מדין "הרגשה ולאו אדעתא" ולכן נתייחס אליהם ביתר חומרה מחשש "ספק דאוריתא":
1. בדיקה בעד.
2. תשמיש ( יחסי אשות)
3. הטלת מי רגלים ( הטלת שתן).
במקרים אלו נחמיר עם האשה (אפילו במראה דמי קטן ביותר ), בגלל החשש ל'מיסוך' ההרגשה ע"י הפעולה, שמא הרגישה אבל לא היתה מודעת לכך.

ב. לגווני הראיות האסורות התייחסנו להלן, בתחילת המאמר.
ג. גודל המראה:
ר' חנינא בן אנטיגונוס (=רחב"א) קבע כלל שעד גודל גריס של פול תולים מראה של דם במאכולת (=סוג של כינה). המציאות היתה שבכל מיטה היו מאכולות ותמיד נמצאו כתמים במצעים ובבגדים ואלמלא קביעתו של רחב"א, לא ניתן היה להתיר את הנשים כלל בדורות קודמים.
דין זה נקבע לדורות וגם כיום, למרות ששכיחות מאכולות אינה מצויה, לא בטל שיעור זה מהכלל ההלכתי (6).
שעור מראה בצבע אסור הנו קוטר של  19 מ"מ . ראית כתם דמי בשעור קטן מזה – לא יאסור את האשה גם אם הוא דם ודאי.
ד. רקע לבן:
ההמלצה ההלכתית לנשים מזה מאות בשנים היא שתלבשנה בגדי תחתון צבעוניים ואף שחורים. (7).
הרקע לכך הוא שכתם המופיע על בגד צבעוני – אינו אסור, מהסיבה שקשה להבחין במדויק בגוון וכן שאין גזירת הכתמים חלה עליו. רק כתם על בגד לבן – עלול לאסור את האשה.
משחרב בית המקדש ביקשו חכמים לאסור לבישת בגדים צבעוניים כסימן לאבלות.
אלא שטענו חז"ל שבבגדי שחור תתגננה הנשים על בעליהן ובבגדי לבן תמיד הן תאסרנה בגלל שכיחותם הרבה של הכתמים על הבגדים באותה תקופה. זו הסיבה שהתירו ואף המליצו במפורש לנשים ללבוש בגדים צבעוניים(8).

ה. כלי מקבל טומאה.
ר' שמואל במשנה מתייחס לראיה על גבי כלי שאינו מקבל טומאה(9),
בהתבססו על סברת ר' נחמיה ש"כל דבר שלא מקבל טומאה, לא מקבל כתמים"(10).
בגד נחשב כלי מקבל טומאה ועל כן ראיה של כתם על תחתון (לבן) עלולה לאסור את האשה. לאור זאת ההמלצה ההלכתית פעמים רבות היא ללכת עם 'מגן תחתון= תחתונית' הנחשבים כלי שלא מקבל טומאה. באותה מידה ראיה על או בתוך אסלה גם כן לא אוסרת מאותו הטעם שהאסלה המחוברת לקרקע נחשבת כלי שלא מקבל טומאה.
גם ראיה על גבי נייר טואלט שייכת בעיקרון, לאותה קטגוריה של ראיה על גבי כלי שאינו מקבל טומאה, אלא שבמקרה זה עולים קשיים הלכתיים אחרים הנובעים מסמיכות הראיה להטלת שתן ומחשש ל לספק הרגשה מדין "הרגשה ולאו אדעתא" שאחרי  הטלת מי רגלים ( הטלת שתן). כמו כן עולה עניין קינוח פתח הנרתיק ממש – מקום שמוחזק כ"נקי ממאכולות".
בנקודה זו אבקש לציין כי ראיה על גבי תחבושת הייגנית שיכולת ספיגתה גדולה יותר ממגן תחתון או מגבון שעשוי מסוג של בד – הנם בעייתיים יותר מבחינה הלכתית.

זמן הפסק טהרה
המשנה (11) מתייחסת לדין נדה מדאוריתא וקובעת שלפני טבילה אשה חייבת לעשות בדיקת הפס"ט כדי להוציאה מחזקת רואה לחזקת טהורה. החכמים חולקים בשאלה מתי הכי מוקדם אשה יכולה לעשות הפסק טהרה ומביאים 3 דעות עיקריות:
1. החל מהיום השביעי בוקר (תנא קמא).
2. ביום השביעי מהמנחה והילך. לגישה זו – הסיבה לבדיקה רק ביום 7 כיון ש'מעיינה פתוח' בכל 7 הימים הללו ואם תבדוק בתחילת הימים אולי תראה שוב אח"כ ( ר' יהודה ).
3. מהיום השני לנדה. יום ראשון = מעיינה פתוח. אבל אם תבדוק בסוף הראשון ותשים מוך דחוק יחשב יום 2 כראשון לנקיים וכך פסק השו"ע. כיון שזבה נחשב כחולי אינה מוחזקת כמעיינה פתוח והדימום עשוי להפסק בכל עת ולכן יכולה לבדוק תמיד  מבלי להמתין (חכמים ).
כיום אנו ספק נדות ספק זבות ולכן יש להמתין לפי דברי החכמים .
להלכה זו נוכל להתייחס כמו שהיא רק בימים בהם אשה מתחילה לראות דימום כשהיא כבר בחזקת אסורה כגון: בראיה חדשה ב- 7 נקיים. אז היא יכולה לעשות הפסק טהרה כבר באותו יום אך מחויבת במוך דחוק.
לאחר וסת שיגרתית, לא נוכל לעשות בדיקת הפסק טהרה כבר ביום הראשון, מהטעם שהלכה זו לא עומדת בפני עצמה אלא מצטרף אליה דין 'פולטת שכבת זרע':
המשנה במסכת שבת (12) מלמדת אותנו ממעמד הר סיני (13) ששכבת זרע כשהיא יכולה להזריע ונפלטת, נחשבת טמאה. כל עוד אשה עשויה לפלוט זרע לאחר קיום יחסים, היא לא תוכל לעשות הפסק טהרה. הפוסקים דנים מהם אותם 3 ימים. להלכה נפסק שאשה לא יכולה לעשות הפסק טהרה לפני שיחלפו 4 ימים מאז קיום היחסים האחרון (3 ימים מלאים), תרומת הדשן ובעקבותיו הרמ"א החמירו שמא קיימו יחסים בין השמשות ולכן פוסקים  לאשכנזים לעשות הפסק טהרה ביום החמישי לתחילת הוסת ( 4 ימים מלאים).
אותה הלכה נהוגה אצל כולם, גם אם לא היה תשמיש בסמוך לקבלת הוסת. ואפילו בעלה לא בעיר.
'טהרת הבית' פוסק כשו"ע שאם לא קיימו יחסים, אינה צריכה להמתין כלל מדין 'פולטת שכבת זרע' ובמקרה זה תוכל לעשות הפסק  טהרה מיד בתם הוסת. האשכנזים כאמור, החמירו.
מהלכות אלו ניתן ללמוד את ההקלות הבאות:
• אשה שמעוניינת להכנס להריון והביוץ שלה מוקדם, יכולה להקדים את הפסק הטהרה ליום הרביעי לתחילת הוסת, זאת כמובן במידה והוסת הסתיימה.
• אשה ב – 7 נקיים או יולדת שלא טבלה וראתה דימום חדש יכולה לעשות אותו יום הפסק עם מוך דחוק.
• יש מקילים כשבעלה לא בעיר ולא קיימו יחסים סמוך לקבלת הוסת, לעשות הפסק מיד בתום המחזור (מסייע רק במחזור קצר).
• ביוץ מוקדם – יכולה לעשות הפסק טהרה מיד בתם הדימום (כנ"ל) אם תדלג חודש, אשר לא תטבול בו כלל.
'אגרות משה'- אם תפרוש מבעלה 3 ימים לפני הוסת תוכל לעשות הפסק טהרה ביום 2 לתחילת הוסת. ובשו"ת אחר נכתב שבמקרה כזה יש להקפיד לומר לבעל שהיא אסורה .

מספר הבדיקות הדרושות ב-7 נקיים:
המשנה בנדה (14) מלמדת שיש לעשות בדיקה בכל יום משבעת הנקיים. המשנה דנה בשאלה מהן הבדיקות המעכבות. מה דין אשה שבדקה רק ביום ראשון לשבעה נקיים וביום השביעי בלבד.
3 דעות מובאות :
א. ר' עקיבא= רק בדיקת היום השביעי תחשב. שמא ראתה בין הימים וצריכה עוד 6.
ב. ר' יהושע= רק 2 הימים בלבד נחשבים ועולים לנקיים וצריכה עוד 5.
ג. ר' אליעזר= 2 הבדיקות יוצרות מסגרת וחזקת טהרה על כל שבעת הימים וניתן להסתפק בהם.
ההלכה נפסקה לפי ר' אליעזר אך יש מחלוקת בגמרא האם צריך לבדוק ביום הראשון וביום השביעי
(ר' חנינא) או שניתן להסתפק בהפסק טהרה ובדיקה ביום אחד בלבד: ביום הראשון או ביום השביעי (רב).
'בית יוסף' מחמיר כר' חנינא מחשש כרת ולכן פוסק לבדוק ביום הראשון וגם ביום השביעי.
'דגול מרבבה'- סובר שיש להקפיד שלא יעברו יותר מ- 5 ימים בלא בדיקה.

לסכום: לכתחילה אשה בזמן 7 נקיים צריכה לבדוק  2 בדיקת ביום: בבוקר וסמוך לשקיעה, בדיעבד נקל ככל שניתן.
ההמלצה למי שקשה לה להטהר מחמת פצע או כתמים חוזרים, לעשות הפסק טהרה, ללא מוך דחוק, בדיקה אחת בלבד ביום הראשון, בדיקה אחת בלבד ביום השביעי.
מומלצת בדיקה אחת באמצע ולכל הפחות שתהיה שטחית – בכדי למנוע מצב שאם שכחה לבדוק ביום השביעי תתבטל כל מסגרת 7 הנקיים. דבר שיגרום לספירה מחדש של כל הימים.
במיקרים קיצוניים ביותר ניתן להקל אף יותר, אך זאת ביעוץ אישי אצל רב.

הקלות לכלה:
חכמים החמירו שלאחר ביאת מצוה אשה נאסרת על בעלה (15). כיון שהלכה זו היא גזירה מדרבנן למרות שביתוק קרום הבתולין נחשב פצע (16), יש מקום להקל בו במצבים מסויימים.
• מומלץ פורש באיבר חי או מת.
• יכול לשכב על מיטתה.
• כלה סופרת רק 4 ימים עד להפסק טהרה, כיון שאין חשש שקיימו יחסים בין השמשות.
• אם קיבלה וסת לפני שקיימו יחסים, יכולה לעשות מיד בתם הוסת הפסק טהרה ואינה צריכה להמתין מדין פולטת שכבת זרע. ( מועיל רק בוסתות קצרות בלבד).
• אם היתה ביאה לא מלאה וללא דימום – מותרת.
• במיקרים של דימום חוזר מקרום הבתולין יש מקום להקלות נוספות ובפרט בשעת הדחק. מומלץ להתיעץ עם מורה הלכה באופן פרטני.

הקלה ליולדות
מדין תורה (17) יולדת נטמאת לשבוע בלבד אם ילדה בן ולשבועיים אם ילדה בת . שאר הדמים שרואה נחשבים 'ימי טהר' עד היום ה- 40 ללידת הבן וה- 80 ללידת בת.
כיום איננו נוהגים כך ורק עם תם כל הדימומים היא עושה הפסק טהרה, שבעה נקיים וטובלת.
המנהגים שנפוצו להרחקת נדה ל- 40 או 80 יום מקורם בטעות ואין לנהוג כך וגם הרמב"ם תקף בחריפות מנהג זה (18).

עם זאת בגלל ימי הטהר ניתן להקל ליולדות בדברים מסויימים:
• אינן מחויבות במוך דחוק.
• יכולות להסתפק בפחות בדיקות ועד למינימום של הפסק טהרה+ בדיקה אחת בלבד ביום הראשון ובדיקה אחת בלבד ביום השביעי.

המלצה כללית ליולדות המעוניינות לקחת אמצעי מניעה:
אמצעי מניעה שונים ובפרט בהנקה עלולים לגרום לדימומים וכתמים המקשים על היכולת להטהר.
ליולדות ולנשים מניקות מוטב להגיע קודם לטהרה וטבילה ורק אח"כ להתחיל את השמוש באמצעי המניעה. במקרה כזה תוכל להמנע מראית הכתמים ע"י שמירת הכללים שפורטו להלן.
בין הטבילה להשגת יעילות יכולה בינתיים להשתמש בדיאפרגמה  ו/ או תכשיר קוטל זרע.
יש לקחת בחשבון שיעילות תכשירים אלו פחותה באופן יחסי ליעילות גלולות או התקן תוך רחמי.
גלולות למניעת הריון לאחר הלידה: תוכל להתחיל לקחת לאחר הטבילה.
התקן תוך רחמי, רגיל או המעורב בהורמונים (מירנה): מומלץ  לחכות חודשיים וחצי – שלושה, עד להתקנתו בגלל רכות שריר הרחם וסכנת פציעתו.

• סכום:

נשים רבות מתקשות להגיע לטהרה מסיבות שונות, כגון:
אחרי לידה , שמוש באמצעי מניעה שונים, פציעות בנרתיק, שינויים הורמונליים, רגישות של צוואר הרחם, דלקות ופצעים בצוואר הרחם ( אקטרופיון), ועוד. ההנחיות המעשיות המובאות במאמר יסייעו להן להגיע לטבילה ולשמור על טהרתן זמן ממושך.
לאור מקורות עיון אלו נסכם את ההקלות השכיחות הניתנות לנשים המתקשות להגיע לטהרתן:
בזמן הפסק טהרה ושבעה נקיים:
• לרוצות להרות –לנסות לעשות הפסק ביום הרביעי לוסת.
• לסובלות מכתמים / פצעים בצואר רחם / יולדות – להפחית בבדיקות: הפסק טהרה ללא מוך דחוק, בדיקה אחת בלבד ביום הראשון ובדיקה אחת בלבד ביום השביעי.
מומלצת בדיקה אחת שיטחית ( מיפרק אצבע אחד) נוספת באמצע הנקיים.
• על הבדיקות להיות עדינות. נגיעה וסיבוב קטן בקצה ולא 'חפירות' שפוצעות את רירית הנרתיק העדינה.

בשבעה נקיים:
• ספרדיות יכולות ללכת עם תחתון צבעוני ואשכנזיות עם תחתונית לבנה על תחתון לבן.
• מומלץ לשאול ולהתיעץ על כל כתם ?!– כן, לא הביישנית למדה להקל לעצמה.
• המנעות מוחלטת מלהביט על נייר הטואלט לאחר קינוח!!!
למתקשות בכך:
o שימוש בנייר טואלט צבעוני.
o קינוח נרחב של כל אזור החלציים.
o המתנה של לפחות 15 שניות בין גמר הטלת מי רגליים (שתן) לקינוח.

בזמן טהרה, לכולן :
• ללכת עם תחתון צבעוני כהה .
• המנעות מוחלטת מלהביט על נייר הטואלט לאחר קינוח.
• למתקשות בכך: שימוש בנייר טואלט צבעוני.
• קינוח נרחב של כל אזור החלציים.
• המתנה של לפחות 15 שניות בין גמר הטלת מי רגליים (שתן) לקינוח.
• תשמיש על מצעים צבעוניים ולאחר מכן מקלחת באור עמום ושימוש במגבות צבעוניות.
• למעוניינות בתחתונית בזמן טהרה- שימוש בתחתוניות שחורות בלבד.

________________________________________________________________________

(1) כמו שמצינו שכתוב: (נדה,ב,ד) "  כל הנשים, בחזקת טהרה לבעליהן".
(2) ולכן, מעיקר הדין רק "חמישה דמים" טמאים באשה: "האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג", כמפורש במשנת נדה פ"ב מ"ו; ונפסק להלכה בבה"ג הלכות נדה; רמב"ם איסו"ב פ"ה ה"ז; שם מטמו"מ, פ"א ה"ח; סמ"ג לאוין קיא.
(3) "אין לטהר שום דם הנוטה למראה אדמימות" פרט למראות שאין לספק בהן באדמומית כלל (ב"י שם) בעקבות כל הראשונים ושלשת עמודי ההוראה פסקו כך הטור והשו"ע ביו"ד סי' קפח סע' א: "ולכן כל מראה אדום טמא אפילו דיהה, כי אין יודעים מהו אדום ומהו בהיר ועמוק, ומ"מ כל זה דווקא אם הוא מראה הנוטה לאדמימות".
(4) שני מקורות לדין זה:
א. המשנה במסכת נידה נח, ב, "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו: ראיתי כתם, אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה  רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר – אלא להקל שנאמר (ויקרא ט"ו) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם".
כבר ר' עקיבא עושה הבחנה בין "דם" לבין "כתם" וכשיכול לתלות את הדימום ב'מכה' – עושה כן למרות השתוממות תלמידיו על הדבר.
ב. הגמ' שם בדף נז, ב, "אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר (ויקרא טו), בבשרה – עד שתרגיש בבשרה…"
הגמרא מביאה מקרה בו אשה ישבה על הקרקע ואף בדקה את מקום ישיבתה קודם ומצאה אותו נקי.
כשקמה מצאה עליו כתם דם שברור שבא ממנה.
למרות זאת התיר אותה ר' שמואל כיון שלא היתה הרגשה. אמנם הגמ' בהמשך דנה בכוונת שמואל האם  בראיה ללא הרגשה טהורה בכלל או רק מדאוריתא ( ומדרבנן אסורה), והאם ההתמקדות היא דוקא על הקרקע שאינה מקבלת טומאה?!
ר' שמואל ור"ע לומדים ממילים שונות באותו הפסוק שיש להקל בכתמים, ר"ע לומד – דם ולא כתם – ואילו שמואל לומד בבשרה – עד שתרגיש בבשרה.
הפוסקים דנים בעקרון האם הרגשה הנה הסיבה לטומאה או שבעצם מלמדת על הודאות שהדימום מהאשה כמעין סימן שהדם מהאשה אך אם נדע בודאות שהדם מהאשה , גם ללא הרגשה תהיה אסורה מדאוריתא?! מכל מקום ברור הדבר שיש הבחנה בין ראיה בהרגשה שדינה אסור מדאוריתא ואף במקום של ספק הרגשה נאלץ להחמיר.
לבין ראיה ללא הרגשה שתיכנס לדין דרבנן ובספק נוכל להקל בה.
(5) בפוסקים מובאות 3 הגדרות למושג הרגשה:
1. הזדעזע גופה (רמב"ם)
2. פתיחת המקור ( חוו'ד בב'י) ( הכוונה לפתיחת צואר הרחם יותר מהפתיחה הפיזיולוגית)
3.  זיבת דבר לח ( נודע ביהודה) – נחשב ספק הרגשה. (הכוונה להרגשת ההפרשה ביציאתו מצואר הרחם לנרתיק ולא מהנרתיק החוצה)
(6) כשם שעצם חומרת הכתמים שמקורה באסורי טהרות בגדים, בזמן קיום ביהמ"ק, קיים ונוהג גם בימנו. כי עיקר החומרא של כתמים נאמרה לטהרות. חת"ס.
(7) בבלי בנדה  סא, ב: ת"ר בגד צבוע מטמא משום כתם רבי נתן בר יוסף אומר אינו מטמא משום כתם שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן תקנו מאי תקנינהו אלא שלא הותרו בגדי צבעונין  לאשה אלא להקל על כתמיהן הותרו מכלל דאסירי אין דתנן בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בקשו לגזור על בגדי צבעונין אמרי הא עדיפא כדי להקל על כתמיהן.
(8) שולחן ערוך, יו"ד, קצ:
… כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם, וכן כתם שנמצא על בגד צבוע- טהורה. (רמ"א: לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין, כדי להצילה מכתמים) .
(9) הכלים המקבלים טומאה מן התורה הם העשויים משבעה סוגי חומרים שפירטה התורה: כלי עץ, בגדים, כלי עור, שק[ויקרא יא, לב.], כלי חרס[ויקרא יא, לג], מתכות[זהב, כסף, נחושת, ברזל, בדיל ועופרת (במדבר לא, כב)], וכלים העשויים מעצמות[במדבר לא, כ:]. חכמים קבעו שגם כלי זכוכית מקבלים טומאה[בבלי' מסכת שבת, יד עמוד ב.]. שאר מיני הכלים, כגון כלים העשויים מאבן, אינם מקבלים טומאה כלל. חפצים הקבועים בקרקע (דלתות, ברזים, אסלה, רהיטי עץ גדולים) – אינם מקבלים טומאה[משנה מסכת כלים פרק יא משנה ב ופרק טו משנה א].
(10) שהיה רבי נחמיה אומר, כל דבר שאינו מקבל טמאה, אינו מקבל כתמים( משנה, נדה, ט, ג)
(11) . מתני' נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה בדקה עצמה ביום שביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טמאה ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ואם יש לה וסת דיה שעתה ור' יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה הרי זו בחזקת טמאה וחכמים אומרים אפילו בשנים לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהורה (משנה בנדה סח, עא).
(12)  ר' אליעזר אומר:  " מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי (שהיא) טמאה? שנאמר: " היו נכונים לשלשת ימים" ( משנה שבת פו עא).
(13) " וַיֹּאמֶר, אֶל הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל תִּגְּשׁוּ, אֶל אִשָּׁה" ( שמות יח, טו).
(14) משנה:  הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים שבינתיים לא בדקו רבי אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד ר' עקיבא אומר אין להם אלא יום ז' בלבד: (נדה,  סח, עב).
(15) הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד. ב] אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה, ג] ואפילו בדקה ולא מצאה דם, טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל  וחיפהו שכבת זרע. הגה: ויש מקילין אם לא ראתה דם, (הגהות מיימוני בשם איכא מ"ד). ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם; אבל אם בא עליה ביאה ממש, צריך לפרוש ממנה אע"פ שלא ראתה דם (טור וב"י בשם רוב הפוסקים). ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקות. …( שו"ע יו"ד, קצג, סעיף א).
(16) " דם בתולין – טהור הוא, ואינו לא דם נדה ולא דם זבה. שאינו מן המקור אלא כמו דם חבורה"  ) רמב"ם, ה, יח) .
(17) " וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע, וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה"( ויקרא יב, א-ה).
(18) "…אין זה מנהג אלא טעות הוא באותן תשובות ודרך אפיקורסות באותן מקומות ומן הצדוקים למדו דבר זה…" ( רמב"ם, יא, טו).