שלוש שלומות – ברכה אחת

הגמרא, במסכת ברכות (נו, ב.) דנה במשמעות חלומותיו של אדם :
"אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום – רואה שלום…
אמר רבי חנן: שלש שלומות הן: נהר, צפור, וקדרה"
בבואי לדון בגמרא זו אבקש לדייק בשלוש נקודות להם השפעה ישירה על הבנת הגמרא:
1. הקשר הדברים:  הקשר בין אמרתו של רבי חנינא לזו של רבי חנן.
2. במקורות רבים מצאתי ציטוט הגמרא הנ"ל בדרך זו:
"שלוש שלומות הן – נהר, ציפור וקדרה- הרואה אחד מאלו בחלומו, יצפה לשלום".
התוספת :
הרואה אחד מאלו בחלומו, יצפה לשלום", אינה מופיעה בגמרא ואינני יודעת מה מקורה . מכל מקום יש בה לשנות את הבנת המימרא כולה.
מתוספת זו עולה כאילו כל אחד מהנזכרים עומד בפני עצמו ולא בהכרח קשור למישנהו.
במאמרי אני רואה חשיבות דוקא בחיבור כל האלמנטים המוזכרים.
3. עמידה על סדר ה'שלומות 'המובאות בגמרא: " נהר, ציפור וקדרה".

הבאר – מקום של חיבורים, מקום של שלום.
הבאר כמשמעה באה לבאר. להסביר.
מוטיב הבאר חוזר שוב ושוב במקרא . הבאר בניגוד למקורות המים האחרים – הינה מקור מים מצומצם, תחום ומוגדר, בעלת גבולות ברורים בחלקה ה'עליון', ובחלקה התחתון – המחובר לטבע – אין סופית..
הבאר מבטאת את החיבור בין האדמה והאבן המוצקים, למים. הבאר היא מקום החיבור הנפלא שבין הטבע ברבדיו השונים, ומעשה ידי האדם.
המים מאופיינים במספר תכונות מאד ייחודיות כגון:  גמישות, שקיפות, חוסר צורה, חוסר יציבות וצורה קבועה ,יכולת זרימה, חוסר צבע, חוסר טעם, חוסר ריח, קבלת  צורת כל כלי בהם יהיו , יכולת שינוי מצב צבירה,  חוסר התנגדות לכוחות הטבע ( שמש, רוח, כובד), מצב ביניים בין מוצק לאויר, בין מוחשי ללא מוחשי, יכולת קבלת שינויים, עוצמה וכו'.
את הבאר החפורה באדמה, מיצבים הסלעים והאדמה.
בעוד המים מתוארים כמטפורה לתורה: כנאמר בבראשית (כו): "וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר, מַיִם חַיִּים" ר' נתן אומר: מצא תורה" ( ברכות נו, עב)
הסלע הוא מטפורה לקב"ה, כנאמר בשמואל:
" וַיֹּאמַר:  יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי.  אֱלֹהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי… " ( ב, כב, ב-ג).

הסלע מבטא יציבות, עוצמה, משגב- מבצר, מעוז. הוא מבטא מקום מוגן בתוך הטבע. אך בו בעת מגדיר גבולות ברורים.
לכל אבות האומה עיסוק הקשור לבאר, בפרט ניכרים הדברים בעת זיווג בני הזוג זה עם זו (1).

מים ואדמה (אדם) – מקור של מתחים
גם האדמה המתמזגת בסלע, מאופיינת בנוקשות, אטימות, יציבות, קיבעון, צבע, צורה וכו'.
חלק בלתי נפרד ממה שמיצגת האדמה הוא האדם- שיא הבריאה, פאר היצירה אשר יצירתו באדמה ושאיפתו להתמזג ולהתאחד עם העליונים..(2).
בניגוד למים נברא האדם – שהינו שיא הצורה המושלמת בבריאה. האדם אשר מקורו מהאדמה מציין יציבות , התמדה, קושי לשינוי, קיבעון, חומריות וכו'.
לפי המהר"ל (3) בין המים והאדם קיימת מערכת יחסים מיוחדת המבטאת מעין מתח השורר בין העולם החומרי (התחתון, הארצי) המאופיין בעבודת האדם – לבין העולמות הרוחניים – העליונים הבאים לידי ביטוי בירידת מטר.
מדרש נפלא מתאר את אותו מתח הקיים בין המים לישותו של האדם החומרי, אשר הוא בעל צורה, איתן בדעתו ויציב במנהיגותו.
במדרש (ש"ר א ) מופיע כי  שמו של משה נקרא על שם המים  :
" וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י).
המהר"ל מתיחס לשאלה מדוע נקרא משה ע"ש המים ולא ע"ש היאור?:
"להורות כי עניין משה ומעלתו הוא מסולק ומוסר מן המים כי מעלת משה רבינו מעלת הצורה ..ומפני זה נקרא משה שהיה משוי מן המים ומסולק מהם" (גבורות ה' פרק יח).
אכן, הבאר היא מקום החיבורים, מקום השלום בין מוקדי המתיחות. לא בכדי היא מופיעה דוקא בהקשר של חיבורי זוגיות. נקודת בניה משמעותית שבלעדיה לא תתאפשר בניה והתפתחות עצמית, אמיתית.
בניה הרומזת גם לחיבור בין האדם לאלוקיו.

המים מבטאים את המבט הרחוק לאופק, את שאיפותינו בחיים. לאינסופיות. המים מבטאים את החלומות. זרימת המים מבטאת התקדמות, שינויים  ותהליכים. דרך חיים, מטרות.  אבל, המים האינסופיים, צריכים צמצום והכלה. גבולות ברורים שיאפשרו קיום אנושי מוגדר ומוחשי שאינו מייאש .זהו מקומם של הסלע והאדמה.
שילובם יחד בא לידי ביטוי בבאר. אותה רבי חנינא מביא כמיצג של שלום.
מכל האמור נמצאנו למדים כי חוקי המשחק הם שמירת גבולות שיאפשרו ביטוי נכון לכל אחד מהמרכיבים. שילובם יחד הוא השילוב הראוי .

4 יסודות, 4 אבני בניין
בהמשך הגמרא, רבי חנן, עונה כנגד רבי חנינא : " שלוש שלומות הן.." – כאילו מפרט את אותו שלום בו דן רבי חנינא, לשלושה.
רבי חנן לוקח את דברי רבי חנינא, צעד אחד קדימה:
בבריאה מצויים 4 יסודות: מים, אדמה, אש ואויר.
רבי חנן מפרט 3 מוטיבים שמיצגים יחדיו את השלום:
המים באים לידי ביטוי בנהר.
הציפור מבטאת את מימד האויר.
האדמה והאש מתבטאים בקדרה.

בהיבט השכלי של האדם- " כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם.."( קהלת, א, ז). הנהר מבטא את המים בפני עצמם, בלא הגבלתם ע"י דפנות הבאר.
מים בזרימתם בנהר, שואפים להגיע ל'ים', למרחק, אך בו בעת נותנים שפע , ברכה וחיים לכל מקום בו עוברים. כשהמים ניתקלים בקושי, הם יתעצמו עד שיפתחו אפיקים חדשים.
המים מאפשרים טשטוש גבולות והטמעות היסודות אלו באלו.
בהיבט הריגשי של האדם – הצפור מציינת את השאיפות הרוחניות, התרוממות הרוח. הרצון לחיבור מוחלט עם האלוקות.
הקדרה לעומתם, מציינת את חיי המעשה. הקדרה מחברת בין האש והמים באמצעות החומר ( חרס= אדמה)
החיבור שבין אש ומים מובא לידי ביטוי ראשוני כבר בבראשית עם בריאת השמים, רש"י( א, ח):שמים=שם מים "אש ומים".
האש היא הנותנת את העוצמות והכוחות להתעלות, את הרצון , את הדחף והיצר.

בחיינו יש מקום חיוני לכל המרכיבים באישיותנו תוך שמירת האזון הנפלא בינהם.
רק שמירה על האזון יקדם את האדם, ויתקן עולם במלכות שדי.
אלא שהביטוי המירבי מתגלה דוקא בחיבור הקדרה. קדרת האדמה, שמחברת בין האש (הנוטלת כוחותיה מהאויר) לבין המים שבתוכה. שם מקום ליבון הדברים לעומק.
רמז לדברים האמורים מצאתי בפרשת חקת המשלבת בתוכה מספר ארועים שלכאורה אין קשר בינהם:
מצוות פרה אדומה (מוטיב הקדרה). בארה של מרים (מוטיב הבאר) והכאת משה את הסלע ( מוטיב החיבור שבין הסלע למים).

בתחילת הפרשה, הפרשנים דנים בשאלה מדוע כותבת התורה " זאת חקת התורה" ( במדבר יט,ב ) בבואה להסביר על מצוות הפרה ולא כותבת " זאת חוקת הפרה"? הרבי מליובאוויטש (5) מסביר כי התשובה לשאלה נמצאת בשילוב של אש ומים.
"במצוות פרה אדומה משתקפת בגלוי הנקודה המרכזית של התורה. השילוב בין 'אש ומים'.
במצוות פרה אדומה יש שני מרכיבים עיקריים:
אש ומים. היו צריכים לשרוף את הפרה באש, עד שהיא נעשית אפר ולאחר מכן ערבבו את האפר ב"מים חיים" ואת המים האלה הזו על מי שנטמא בטומאת מת החמורה, כדי לטהרו מטומאתו.
האש מייצגת תנועה נפשית של עליה למעלה ותשוקה להיכלל באין סוף האלוקי… לעומתה, המים מייצגים תנועה נפשית הפוכה – להיות כאן למטה, בעולם הזה התחתון, לפעול כאן ולמלא את רצונו של הקב"ה. ..התנועה הזאת..דומה למים היורדים מלמעלה למטה.
על השילוב בין שתי התנועות הנפשיות האלה מבוססת כל התורה ומצוותיה. האדם נדרש שתהיה בו התשוקה לעלות למעלה, להתמלא אש של צימאון לאור האלוקי, אך את כל האש הזאת הוא נדרש להוריד אחר כך אל תוך פעילות בעולם הזה הגשמי, לימוד תורה וקיום מצוות, המביאים את הקדושה אל העולם הזה".
שילובם של כל אלו לאחד, הוא המאפשר חיים בעלי משמעות, סיפוק ואושר.
הוא המאפשר חיי זוגיות ושיתוף שבהם לכל אחד מהשותפים מקום, מהות וחלק בשלם.

______________________________________________________________________

(1)אברהם:
"וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ" (בראשית, כא, כה).
אליעזר עבד אברהם מחפש כלה ליצחק ליד הבאר:
"וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב …." (שם,  כד, כ).
יצחק:
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר, מַיִם חַיִּים…. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ…. וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם" (שם, כו, יח- לב).
יעקב:
וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל פִּי הַבְּאֵר… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ (שם, כט, ב- יא).
משה:
וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. ( שמות, בטו- טז)
(2)  "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה"(בראשית, ב ז)
(3). על כך כותב המהר"ל (גבורות ה' פי"ד):
.."המים אשר הם פשוטים ואין בהם צורה והם היו מציאות העולם … ואמר הקב"ה לברוא את האדם ויש לו מעלת הצורה והוא יהיה מציאות יותר..",
(4) " וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם…
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  ..(בראשית ו,ה- יא)
"וַיְהִי, לְשִׁבְעַת הַיָּמִים; וּמֵי הַמַּבּוּל, הָיוּ עַל-הָאָרֶץ.." (בראשית ז,ג, י – ח).
(5)  שיחות הרבי מליובאוויטש, ע"י צ' לבנוני; שיחת השבוע 1330, חוקת, תמוז התשע'ב , יוני 2012.