הכיור וסוד הטהרה

"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה.." (שמות ל, יח)
הכיור – מאיר אור הטהרה בעולמות
כידוע, כל כל הקודש נועדו למשוך את ההארה האלהית חעולמות. כל כלי וכלי גונז בחובו אורות קודש עליונים המיוחדים לו לפי צורתו, תבניתו וייעודו. והנה, שונה הוא הכיור מיתר הכלים. הוא לא נועד לצורך עבודת הקודש, אלא הוא נועד להכשיר ולהכין את הכהנים, שיהיו ראויים לעבוד את עבודת הקודש. " …וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, מָיִם" ( שם).  הכיור עשוי נחושת, בשונה מהכלים העשויים זהב. הנחושת היא המתכת השייכת לבחינת ההכנה ( זוהר ב רכט א, עולת הראיה א עמ' קיט), ההתמודדות עם כוחות הטומאה והרע שעלולים להיאחז. כך מצינו גם שמשה נצטווה לעשות נחש נחושת. הנחושת כוללת באותיותיה את הנחש ( זוהר ב קמח א), אלא שהיא מתקנת ומתמודדת איתו ומרוממת את ישראל למקום הקודש.
הכיור נועד לרחיצה –" וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מִמֶּנּוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, וְאֶת-רַגְלֵיהֶם.  כ בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם–וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה" ( שם,  יט(. הרחיצה מושרשת בסוד הטהרה. העבודה שבתוך בית המקדש היא עבודת קודש, קדושה, אלם עבור הקדושה, צריך קודם כל טהרה…הטהרה איננה הקדושה בעצמה, אלא הכנה אל הקדושה.. הטהרה מתעסקת בהכשרת האדם לגשת לאלהיו …
רחיצת ידיים ורגליים והעלאתם לעילא
מעלה מיוחדת יש לכיור ולטהרה שלו – בכיור היו רוחצים את הידיים ואת הרגליים. אנו איננו מסוגלים לטהר גם את הרגליים ואנו עושים רק 'נטילת ידיים'. אבל בבית המקדש, במקום הקדושה העליונה, היו הכהנים ראויים לטהר את הכל. למעשה, האדם נחלק לשלוש חלוקות – הראש, שבו משכן הנשמה והאורות הטהורים והקדושים שבו. האמצע – פלג גופו העליון, המתבטא בידיים שלו, שבו הוא פועל פעולות ועושה מעשים מכוח המחשבה וההתבוננות. החלק התחתון, הנמוך ביותר – פלג גופו התחתון מתבטא ברגליים שלו, ששם זה מקום ההרגלים שלו, שהוא עושה ללא מחשבה והתבוננות. הרגליים הן מלשון 'הרגל', ששם המקור לצדדים הנמוכים שבאדם, אותן פעולות שליליות שהאדם עושה בהעדר מחשבה והתבוננות, אלא מתוך דחף שצריך תיקון….
תיקון הרגליים בימינו – מקוה
.. בהעדר בית מקדש אנו מתקשים בתיקון הרגליים, ההרגלים ובזיכוכם. אבל ישנן שתי עבודות הקשורות גם לטהרת רגליים וההרגלים.
הראשונה, היא הטבילה במקוה. המקוה שכל גופו של אדם נכנס בו, מכניס למעשה גם את הרגליים פנימה אליו. סגולת המקוה היא למשוך הארה וטהרה לכל גופו של האדם כולל הרגליים.
למעשה סודו הפנימי של המקוה שבכוחו לטהר את האדם מטומאתו, היא השיבה אל המקוריות. וזו לשון ה'ראשית חכמה' בענין המקוה ( שער האהבה פרק יא):
" ועוד טעם הטבילה במקוה הוא כעין חזרת הכלים אל הכבשן, כדי שיטהרו ויתלבנו, וביציאתם מהכבשן הם חדשים. גם האדם בהכנסו אל המקוה הוא כדי להכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאיברים הפגומים ממקום שיצאו, ושם מתעלמים כעובר המתעלם בבטן אמו שאין עין החיצוני שולט בו והוא שמור מכל פגע ומקרה כדפירשו ז"ל ( איוב כט ב)  "…כִּימֵי, אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" על הולד שהוא בבטן אמו, וביציאת האדם מהמקוה הרי נתקנו איבריו ונשמתו והרי הוא חדש אין לחיצונים חלק בו, וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה שחזרה אליו. וראוי הוא שקודם שיכנס במקוה שיהרהר תשובה מעוונותיו ואם אפשרגם כן שיתודה באופן שלא ישאר לחיצוני חלק בנשמה".
הכניסה של האדם כולו לתוך המים, הדומה לעובר הנתון במעי אמו, עניינה שיבה והתכללות במקור שממנו בא, שיבה שמחדשת אותו וכך מטהרת אותו מלכלוכיו ומטומאותיו. אין יכולת להיטהר אלא באמצעות התחדשות מקורית ושיבה אל הנקודה הבראשיתית, נקודת הראשית – "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתה" ( ירמיה, ב, ג). כן מצינו בעניין טהרת מים טמאים הנעשית באמצעות 'הזרעה', שעניינה מיזוג המים והחזרתם אל מקורם, שבכך הם יוצאים מטומאתם. " מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו, ממלא מהן כלי אבן ונותנם במקווה מים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו וטהרו ( רש"י, ביצה, יז, ב) הווה אומר, הטהרה נעשית באמצעות הזרעה, שהיא השתרשות והתבטלות אל נקודת השורש, המחדש את הענף בבניין חדש וטהור*.
ויש מקום להזכיר את מה שכתב הרמח"ל הקושר בין המקוה, התקוה והקו המחבר אל השורש, וזו לשונו ( דרוש בעניין הקיווי, אוצרות הרמח"ל, עמ' רמז):
" המקוה אפילו נכנס בגיהנם יוצא ממנו, שנאמר : " וְקוֹיֵ יה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר…" ( ישעיה, מ, לא) ותקוותו היא טהרתו, 'מקוה ישראל' ממש, כי הוא במדרגה עליונה שאין עושה בו פגם – "אִם-חָטָאתָ, מַה-תִּפְעָל.." ( איוב כה, ו). וזה סוד התשובה שהוא ממש שב אל מקורו, והסטרא אחרא לא יכולה לו, ונאמר "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד ה'.." ( הושע, יד, ב). כן המקוה הוא ממש בוקע בקו תקוותו, ועושה נקב תחת כסא הכבוד וזה, "לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'" ( בראשית מט, יח).
תיקון הרגליים – תיקון ה'הרגלים'
העניין השני בתיקון הרגליים, הוא תיקון ההרגלים….סגולת העליה לרגל בבית המקדש הייתה תיקון ההרגלים של האדם….בנוסף, גם שלושת הרגלים הם חוויות קודש עצומות…
אם כן, עבודת הכיור היא עבודה מקדימה לפני הקדושה- קודם כל צריך האדם לנקות עצמו מכל לכלוך וחטא, מכל עוון ופשע, ורק אז יוכל לעלות לעילא יותר, לעבודת הקדושה בכלי הקודש…

_____________________________________________________________________________________

ועוד מדברי ה'ראשית חכמה' (שם):
"וסוד המקוה הוא סוד הוי"ה שהמקוה בו מ' סאה, וכן הוי"ה בו ד' אותיות כל אות כוללת עשר והיינו סוד מקוה ישראל הוי"ה, ובהן בזה מה שאמר ' מה מקוה מטהר הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל', דהיינו טהרת נשמותיהם הדבקות בשמו, נמצא הטובל הוא דבק בהוי"ה ממש לטהר גופו ונפשו, גופו במים ונפשו ברוחניות שהם השורה שם… ונכון גם להרהר שובה שהתשובה היא בסוד המקוה וכן הנשמה נשפעת משם, ובהיות האדם חוטא התשובה היא מסתלקת וכן הנשמה מסתלקת מעל האדם והוא רחוק מהדבקות, ועל ידי כניסת האדם במקוה שהיא מ"ם מרובעת, אימא דרביעא על בנין, האם שהיא תשובה תשוב ה' ויו"ו חוזרת ורובצת על הבנים, וכן הנשמה תחזור לאדם ועלת העלות ישרה על נשמתו. ושמעתי מחכם אחד זקן כי מי שהוא טמא אין הנשמה שורה בו עד שיכנס למקוה, ודין הוא מהטעם שפירשתי, וטעם הסתלק הנשמה מפני שמרוב דקותה כל צד פגם שימצא בגוף לא תוכל לשרותבו עד שיחזור למקור הנשמה ויכלל שם.
ודבר זה צריך האדם לכוון בטבילתו שהוא נכנס בסוד נשמתו במים העליונים ההם שהם בסוד עולם הבא ןהוא נסתר בסתר העליון שהוא בבינה ואימא מסתרת אותו בכנפיה…וגם יכוין שניצוץ השכינה אשר מתלבש בו גם כן נטהר מהפגם אשק קבל ועל ידי הטבילה מפשיט מעליו רוח הטומאה ומתלבש בו סוד הנשמה שנסתלקה והטבילה לה סיוע גדול לקניית הנשמה כי טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ"
ובשל"ה כתב וזו לשונו:
"ועתה לא באתי רק להודיע גודל מעלת המקוה, אשרי מי שמרגיל בטהרה זו תמיד, ויועל לכל הטומאות וגם לטומאת העבירות, ויבא לידי טהרה דהיינו טהרת הלב, כמו שנאמר ( תהלים נא, יב): "לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים.."'לב טהור ברא' ראשי תיבות 'טבל'. ומטהרת הרהור לב נמשך טהרת המחשבה שהיא במוח שיהיה לו מחשבה טהורה ושוריינא דעינא בלבא תליא ( ע"ז, כח, ב). ויהיה טהור עיניים מראות ברע, ואחר כך נמשך טהרת כל הגוף רמ"ח איבריו ושס"א גידיו שהם נגד תרי"ג מצוות" ( שער האותיות, טהרה, אות יא).