תרומת טהרת המשפחה לזוגיות

יותר ויותר בני זוג שאינם שומרי תורה ומצוות, מוצאים בשמירה על טהרת המשפחה מנוף לשידרוג הנישואין.
השמירה על הטהרה פועלת במספר מישורים אשר שומרים על הנישואין לאורך זמן ומעצימים את חויית הזוגיות.
1. הרובד הראשון.
רובד זה קשור לחיי המעשה, ההיבט החומרי של החיים.
ההקפדה על שמירת הלכות טהרת המשפחה, שוברת את השיגרה, אשר מהווה את האויב העיקרי בשמירת חיוניות האהבה לאורך זמן.
גם רבותינו התייחסו להיבט זה:
"תניא היה ר' מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה." (נדה לא עב)..
הריחוק הפיזי בין בני הזוג שומר על המתח החיוני בחיי הנישואין, מעצים את הגעגוע
ומחדש את הנישואין "כבשעת כניסתה לחופה" מדי חודש בחודשו.
לסוגיה זו של הריחוק הפיזי נתנו חז"ל מקום משמעותי ביותר בחיי הנישואין, עד כי רבי שמעון בר יוחאי תולה בכך את הסיבה לברית המילה דווקא ביום השמיני:
"ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהיו כולם שמחים, ואביו ואמו עצבים" (נדה לא ע"ב).
רבי שמעון מתייחס באמירתו הזו לתמיהה מדוע הציווי למול ביום השמיני מופיעה בפרשת תזריע באמצע פרשת טומאת היולדת :
"… אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.  וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.  וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ". (ויקרא יב ב-ד).
לפי הקשר זה ולאור פרוש רשב"י הסיבה הראשונית לעריכת המילה ביום השמיני
היא לקיים את הברית, לאחר טהרת האשה והתרתה לבעלה. דבר שיגרום לשמחה שלמה.
בית ששמחה שורה בו, הוא בית בו יכולה שכינה להיות שורה..
"דרש ר' עקיבא: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן". (מסכת סוטה יז, א).
המילים איש ואשה בנויות על יסוד אש בתוספת יוד באיש והא באשה. לפי המדרש בני זוג שישכילו להשקיע בנישואיהם ויעמלו בבניתם יזכו ל'שכינה בינהם' כלומר לי-ה (שם ה'): לאחוה, שלוה, שלום והגשמה עצמית.
בני זוג שחלילה יותירו רק "אש" בינהם, יגרמו לאש המחממת והמאירה' אותה אש שבלעדיה אין חיות ואהבה לאבד שליטה ולשרוף בלא הבחנה את הבית. האש המדוברת היא אש היצרים המפגישה את החומר והרוח שנישואין. ללא הכוונתה וריסונה של האש לזמן, מקום ועוצמה, תשלוט היא בהם ותאפשר לכעס, מתחים ופירוד לפרוץ חלילה עד החרבת הבית.
בהיבט זה מלמדת אותנו ההלכה כיצד לחיות בכבוד הדדי, חיי שיתוף, ויתור ושליטה ביצרים ובסיפוק מיידי של רצונותינו.
2. הרובד השני
רובד זה קשור לתקשורת בין בני הזוג. לחיבור הנפשי בינהם.
נכתב בשיר השירים: "קוֹל דּוּדִי דּוֹפֵק פִּתְחֵי לִי  אֲחוֹתִי רַעְיָתִי ..". (ה, ב).
על פסוק זה אומר המדרש " פעמים אחות פעמים רעיה".
ממדרש זה אנו לומדים כי בחיי הנישואין יש להקפיד ולתת מקום למערכת יחסים דו משמעית מקבילה.
היחסים בין בני הזוג צריכים להיות לעיתים כיחס בין אח לאחות ופעמים אחרות כיחס בין איש לרעיה.
במצב זה מתאפשר לשני בני הזוג לקיים תקשורת מעמיקה, לפתור קשיים ובעיות לעומקן ולא לאפשר לחיבור הגופני למסך ולרדד את הבעיות ופיתרונן.
בניצול סוג תקשורת זה יהפכו הקשיים לאתגרי צמיחה שאלמלא היו קיימים לא היו הנישואין יכולים להתעצם.
3. הרובד השלישי.
רובד זה  מחבר את בני הזוג להעצמת חוית הנישואין בהיבט הרוחני שלהם.
היהדות נותנת תוקף לקשר בין איש ואשה באמצעות 'קידושין'.
הגדרת חיבור זה כאל משהו  קדוש, מאפשרת לנו לפתוח צוהר  ליחס היהדות למוסד הנישואין.
הנישואין הם יסוד הקיום האנושי. חיבור בין איש ואשה יוצר שלמות בבריאה בדומה להרבה מאד שלמויות אחרות ביקום המורכבות משני הפכים המשלימים זה את זה. כדוגמת יום ולילה, אור וחושך, חום וקור, אין ויאנג וכו'.
ברכת "יוצר האדם" היא אחת משבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה.
בבראשית (ה,ב) נכתב: "זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם"
מכאן למדנו ששני בני הזוג יחד נקראים 'אדם'. שלמות האדם היא רק בחיבור בין שני בני הזוג.
הזוגיות מאפשרת לאדם לראות ראיה מרחבית ותלת מימדית שאדם יחיד אינו יכול לראותה.
הזוגיות מאפשרת לכל אחד מבני הזוג להתפתח ולהגשים את עצמו.
ע"י כך ימלא האדם את שליחותו בעולם ומכח תיקונו יתוקן העולם כולו.