ושבתי בשלום

פרשתנו עוסקת ביציאתו של יעקב אבינו לפדן אדם. הטעם ליציאה כפול. יעקב בורח מחמת עשיו ומחפש כלה מבנות לבן על פי מצוות אביו ואמו. הנחיית רבקה ליעקב ברורה. היציאה לגלות נעשית בלית ברירה, מכורח הנסיבות, ועל כן קצובה בזמן (בראשית כ"ז, מ"ד): " וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ". לא זו בלבד, עם צאתו את ארץ הקודש נודר יעקב נדר בבית אל, ומתחייב לשוב לארץ מולדתו ולהקים מצבה בבית אל (כ"ח, כ'): "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹקִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אלֹקִים …". עם זאת, יעקב מתמהמה בקיום נדרו, הוא נשאר בבית לבן הרבה זמן, יותר מדי זמן, כפי שמצהיר יעקב בשיחתו עם לבן רגע לפני שיבתו ארצה (ל"א, מ"א): "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ". כיצד ניתן להצדיק שהות ממושכת בגלות – שש שנים בצאנו של לבן? האמנם זו הסיבה לשמה נשלח יעקב לגלות – להתבסס כלכלית? מדוע אין יעקב מזדרז לקיים את נדרו? מדוע אין הוא פועל לפי הכוונת אמו? שאלה זו מובאת במדרש (בראשית רבה, ע"ד): "שוב אל ארץ מולדתך – אביך מצפה לך, אמך מצפה לך – אני בעצמי מצפה לך", וכן (תנחומא, פרשת ויצא): " כל זמן שהיה בבית לבן , לא היה הדבור נגלה עליו… והיה יעקב מהרהר בליבו ואומר :"לא כך אמר לי – כי לא אעזבך. אמר לו הקב"ה : מבקש אתה שאהיה עמך, צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך".
כיצד, אם כן, ניתן לתרץ את היאחזות יעקב בגלות? במענה לאמור ראוי להידרש בשנית לנדר יעקב. משפט התנאי בו משתמש יעקב מורכב משני חלקים – התנאי והנדר. התנאי מוסב על הקב"ה, האחריות לקיומו הינה בידי שמים. הנדר מוסב על יעקב – האחריות לקיומו הינה בידי יעקב. השאלה הנשאלת הינה – מתי מסתיים התנאי ומתי מתחיל הנדר? על פניו בקריאה תמה של פשט הכתוב הגדרת התנאי ברורה: "אִם יִהְיֶה אלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" – הקב"ה נושא באחריות לשמירת יעקב בדרך, להאכלתו ולהלבשתו, ומשכך התנאי מנוסח בגוף שלישי – מיוחס לקב"ה. הנדר ברור אף הוא: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹקִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אלֹקִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" – יעקב נושא באחריות לשוב בשלום אל בית אביו, ומשכך מנוסח הנדר בגוף ראשון, מיוחס ליעקב (ור' בפירוש התורה תמימה, שם).
ברם עיון מדוקדק בפסוקים מגלה, כי נדרו של יעקב מורכב מאוד, והבנת פשרו אינה פשוטה כלל ועיקר. לפני שיעקב נודר את נדרו, מבטיח לו הקב"ה (כ"ח, ט"ו): "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת". לפי ההבטחה  האלקית האחריות להשבת יעקב לארצו מוסבת על הקב"ה. המתח בפסוקים חושף בפנינו מציאות מתעתעת, יתכן שיעקב אינו שב לארץ ישראל, כי הוא ממתין שהקב"ה ייזום את שיבתו ארצה, בבחינת "והשבתיך אל האדמה", בעוד הקב"ה ממתין שיעקב ישוב אל הארץ, בבחינת "ושבתי בשלום אל בית אבי".
…