סוד תפילת "כל נדרי"

יום הכפורים נפתח בתפילת כל נדרי המפורסמת. תפילה זו תוקנה בתקופת הגאונים ואומצה באופן גורף ובאהדה רבה על ידי הציבור הרחב לדורותיו. ברם מה תוקפה ההלכתי של תפילת כל נדרי? הרי אין תחליף לסדר התרת נדרים לשם ביטולם למפרע של נדרי העבר? גם ביטולם מראש של נדרי השנה הקרובה בעייתי מאוד – הלא הצהרה שכזו מרוקנת מתוכן את מושג "הנדר" ואת כוחה של המילה המדוברת? מטעמים אלה הסתייגו רבים מהגאונים ומהראשונים מתפילת כל נדרי (ור' בתשובות רב האיי גאון, רב עמרם גאון, הרס"ג, וכן רש"י, הטור, כל בו ועוד).
לאור האמור ראוי לבחון מדוע תפילה זו אהודה כל כך על הציבור? מה מקור הרושם הגדול שהיא מותירה? במדרש יפהפה, העוסק בכוחו של הנדר, והמתרחש בערב יום הכפורים מלמדים אותנו מה גדולה השפעת הנדר (שבת קכ"ז:). לפי המדרש, פועל מן הגליל העליון נשכר אצל בעל הבית בדרום משך שלש שנים. ערב יום הכפורים פנה הפועל אל המעביד וביקש את שכרו כדי לשוב לאשתו ולבניו. ענה המעביד: "אין לי מעות" אמר הפועל: "תן לי פירות" אמר המעביד: "אין לי" אמר הפועל: "תן לי קרקע" ענה המעביד: "אין לי", ביקש הפועל: "תן לי בהמה" ענה המעביד: "אין לי", הציע הפועל: "תן לי כרים וכסתות" ענה המעביד: "אין לי". בפחי נפש חזר ריקם הפועל לביתו. לאחר חג הסוכות נטל המעביד ממון וטען על שלושה חמורים מיני מאכל, משתה ומגדים, והלך ושילם לפועל את שכרו. לאחר ששילם שאל המעביד את הפועל: "בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני?" השיב הפועל: אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן" שאל המעביד: " ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני?" השיב הפועל: "אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים" שאל המעביד: "בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני?" השיב הפועל: "אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא" שאל המעביד: "ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני?" השיב הפועל: "אמרתי שמא אינן מעושרות" שאל המעביד: "ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני?" השיב הפועל: "אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים". המעביד מתפעם מהפועל ומגלה כי באמת נדר נדר כי נכסיו יוקדשו לשמים, באשר בנו הורקנוס אינו עוסק בתורה. רק לאחר שהתירו חכמים את נדרו, יכול היה המעביד לשלם לפועל. משכך מאחל המעביד לפועל: "ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות".
עיון מדוקדק במדרש זה חושף תובנות אדירות. הפועל מפרט סיבות שונות אפשריות שכובלות אותנו בחיים, כפי שהמעביד היה מנוע מלשלם לעובד. הסיבה הראשונה היא השקעה כספית של כל ההון הנזיל בהזדמנות עסקית – אילוצי המציאות כובלים לעיתים את ידינו. הסיבה השניה היא השכרת הבהמות או הקרקעו – אילוצים חוזיים כובלים את ידינו. הסיבה השלישית היא הצורך בעישור הפירות – אילוצים הלכתיים כובלים אף הם את ידינו. ברם בפועל הסיבה האמיתית שכובלת את האדם היא מוצא פיו. בעל הבית נדר נדר שמנע ממנו מלתפקד ומלשלם את חובותיו כדין.
למעשה כולנו כבולים על ידי מיני "נדרים". חיינו מוכתבים על ידי תכתיבים חברתיים ותרבותיים. השפעתם של אילוצים אלה על חיינו אדירה, הם משפיעים עלינו יותר מכל אילוץ מציאותי, חוזי או הלכתי, כפי שכותב הרב סולוביצ'יק (על התשובה, עמ' 144): "אדם מטבעו נוטה לעבוד עבודה-זרה; הוא משתעבד מרצונו לדחפים וליצרים שהוא עושה אותם אדונים לעצמו, ואשר לבסוף הם הורסים אותו, תובעים ממנו קרבנות כבדים שאינו יכול לעמוד בהם, חונקים בו את זיק החיים ומכבים את זוהר-נשמתו. אדונים אלה מופיעים בשמות וצורות שונים, יש שהם מופיעים בדמות תרבות מזויפת, בדמות מדינה אבסולוטית, בדמות דעת-קהל או בדמות האידיאל של היופי, התאווה לנהנתנות או הדחף למתירנות".
תפילת כל נדרי משחררת אותנו מאותם כבלים דמיוניים שעטינו על עצמנו, מאותה "עבודה זרה" לה אנו משתעבדים מרצון, כמילותיו של הרב סולוביצ'יק: "אנו נכנסים ליום-הכיפורים מתוך הצהרה של חירות גמורה. אנו מכריזים ואומרים, כי הננו בני-חורין ועצמאיים, בלתי תלויים בשעבודים גדולים לדברים קטנים של תאוות ממון וכבוד ושלטון ופופולאריות". עם כניסת יום הכפורים אנו מתייצבים לפני הקב"ה בהכרזת עצמאות, חוזרים לקבל פרופורציות, חוזרים לראות את המציאות נכוחה, להכיר בכוחו של היום הגדול, להכיר בכוחנו העצום להתקדם, ליצור, לשוב אל השם מתוך רוחב לב ושמחה ללא כל גורם מעכב – ויה"ר שנזכה כולנו לחתימה טובה ברמת הכלל והפרט.