צל הרים כהרים

בעיצומם של ימי חשבון נפש ותשובה, נדמה כי ראוי ללמוד מטעויותיו של האדם הראשון, החוטא הראשון בעולם, מה לא לעשות וכיצד ראוי להתנהל על מנת לתקן את דרכנו.
המדרש במסכת עבודה זרה (ח.) מתאר כיצד מתמודד האדם עם תוצאות חטאו לאחר שנזרק מגן עדן. האדם נברא וחטא בראש השנה, בעיצומה של עונת הסתיו. מייד לאחר שחטא, מגלה האדם הראשון כי הימים הולכים ומתקצרים. גילוי זה מטלטל את האדם, הוא משוכנע שהשמש כבה בשל חטאיו. מאחר שהובטח לאדם כי ביום שיאכל מעץ הדעת ימות, משוכנע האדם כי הוא קרב למותו: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית". לאורך כל חודשי החורף מתנהל האדם כחי-מת מהלך עד לבוא חודש טבת, עת שב האביב והימים מתארכים. בהקלה עצומה מבין האדם כי עונות השנה אינן מושפעות מחטאיו: "כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים".
בא הסתיו כלל אינו מבשר רעות. ההיפך הוא הנכון, ביהדות עונות המעבר הינן החשובות שבעונות, בהן מצויים החגים מדאורייתא ועם ישראל עולה לרגל. משכך, התנהלותו הפרנואידית של אדם, הרואה צל הרים כהרים, הקושר בין תופעת בוא הסתיו המבורכת לבין חטאו, והמפרשה כעונש ישיר על עברותיו מלמדת אותנו רבות על עצמנו.
כשלונותינו משתקים אותנו, אנו נוטים לפרש התרחשויות שבחיינו כתוצר של מחדלינו, כסיבה לייאוש, להרמת ידיים. כמובן שחשבון נפש הינו דבר מבורך. עם זאת התנהלות תחת עננה, תוך ראיית כל התרחשות אקראית כעוד שלב בדרך אל הסוף, בהחזרת העולם לתוהו ובוהו מונעת כל סיכוי לתיקון אמיתי, לתשובה שלמה. ברוח זו מבהיר הרב קוק, כי הגורם האמיתי המעכב את האדם מפני עשיית תשובה הוא האדם עצמו (אורות התשובה, ז'): "אמנם ישנם דברים רבים שהם מעכבים את התשובה ואנחנו חייבים לסלק אותם מקרבנו ולהתגבר עליהם בכל עוז, אבל הדבר שהוא המעכב הראשי, שהוא כולל בקרבו באמת את כל שאר העיכובים הוא המושג של ציור התשובה, המקושר שלא ע"פ אמת רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת החיים". תשובה אינה הלקאה עצמית תמידית, הנמכת הנפש ורפיון פסימי. תשובה אמיתית, שלמה, אמורה לשלוף אותנו מיאושנו, לאפשר לנו להתקדם קדימה, להתחדש, ובמילות הרב: "הציור הזה הוא פוגם… בתוכן התשובה… שהיא מוכרחת לבוא כעת עם רשמי קווי הגאולה, שעמהם אנו חייבים להיות אמיצי רוח מלאי חייל ומשתוקקים לשובע טל של חיים, של יצירה עצומה ושל רעננות".
ברוח זו מחדד בעל האמרי אמת (בפירושו לפרשת בא) מהו כוחה של תשובה: "כשבאה לאדם התעוררות ונפתח לו פתח צריך הוא לתקן גם הדברים שמקודם, איתא יש תפילה שנענית לע' שנה, כשנפתח פתח מתעלים כל אותן התפלות שמקודם היו טורפין אותן בפניו וזה הוא על ידי כח התשובה".  אנו נוטים לסבור כי בחירותנו השגויות משפיעות לרעה על עתידנו. ברם כוחה של תשובה הפוך הוא. האדם אינו נרדף על ידי עברו. הסתכלותו האופטימית כלפי העתיד ושמחת ההתקדמות הכרוכה בתשובה כל אלה משפיעים על עברו של האדם ומאפשרים את תיקונו. תקווה אופטימית לתיקון, להתקדמות "עד ה' אלקיך", מתוך רעננות ושמחה, מסוגלת להשפיע לטובה על אשר קרה לנו בעבר. גם כשלונותינו ביום האתמול נראים באור שונה, כאשר אנו צועדים איתנה בדרך סלולה לתיקון, להתעלות, לשלמות, ויה"ר שנזכה.