בין ריגול וראיה, ומה בינהם למצוות הציצית.

פעמים רבות אנו שופטים את המציאות לפי מה שאנו רואים או מרגישים בלב.
עד כמה דעות קדומות משפיעות על איך שמסתכלים על אחרים.?!
הפרשה מתחילה ב" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן.." (יג, ב)
ומסתיימת ב " ..וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.. " ( טו, לט), בהקשר לפרשת הציצית.
השורש לתור מופיע בפרשה 12 פעמים בהקשר של חטא המרגלים, כמנין השבטים ופעם נוספת בהקשר לפרשת ציצית.
מה זה בא ללמד אותנו?
לתור משמעו "לסייר, לעבור ממקום למקום כדי להכירו מקרוב.
לתור זה גם ריגול, לחקור דבר מה. אך לתור זה גם ללכת אחר שרירות הלב". (מלון אבן שושן).
יש הבדל בין שתי משמעויות המילים, בין לטייל ולרגל.
לתור בא מהשורש של  תייר, הבא להכיר את המקומות הטובים והיפים של הארץ.
מרגל תר ורוצה לגלות את נקודות התורפה שיש בארץ, את החולשה .
המדרשים דנים רבות בחטא המרגלים:
 הקב"ה נענה לבקשת בנ"י ואמר למשה " "שלח לך" (שם). לך!, לא לי (כי אני לא מוצא לנכון לשלוח) (רש"י).
מטרת שליחותם היתה להיות כתיירים התרים אחר דברי שבח על הארץ. ויש אומרים שנשלחו כדי לראות איך וכיצד יכבשו אותה. המרגלים, מעלו בשליחותם וריגלו בארץ- חיפשו את נקודות התורפה, חיפשו האם כדאי בכלל לעלות ולכבוש אותה.
 מדרשים אחרים אומרים, שחטאם היה בכך שבשלב מסויים הפסיקו לתור אחר עיניהם ותרו אחרי ליבם, כלומר במקום לתאר מה ראו, הם הוסיפו פרשנויות משלהם.
 לדברי הרמב"ם הקב"ה הקפיד בגלל מילה אחת, שאסור היה להם להגיד:
" אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ.." (יג, כח)
אפס פירושו – חסר סיכוי לכבוש את המקום.
המרגל צריך רק לתת דין וחשבון על מה שראה ולא לתת פרשנויות והערכות.
המרגלים אמנם לא שיקרו בתאורים על מה שראו, אבל הוסיפו חוות דעת אישית.
חוות הדעת של המרגלים היא החטא, לא בשביל זה נשלחו, ועל כך נענשו.
 זריעת חוסר האמונה ביכולת לכבוש את הארץ , תחושת האפסות, ה'חגבות' – היא העומדת ביסוד החטא.
הגמרא במסכת סוטה, כותבת שאותם מרגלים דיברו לא רק על א"י, אלא גם אמרו משפט שמשתמע ממנו כפירה: " …כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ."(יג, ל); רש"י: "כביכול – כלפי המקום אמרו…"כלומר: שגם הבורא לא יכול להתגבר על המפלצות שיש שם. ובאמת המרגלים ראו דברים מוזרים:
• במדרש מופיע כי הענק תלמי נקרא בשמו כי בכל מקום שהיה הולך היה עושה תלמים…
• המרגלים  נכנסים לא"י ורואים פירות שמעולם לא ראו. המדרש אומר ש- 12 המרגלים נכנסו לישון בקליפה של חצי רימון, כמו במערה.
• אשכול הענבים אותו הביאו שקל לדעת המפרשים כ- 10 טון. האשכול הספיק להם ליין לכל  ה-40 שנה במדבר. לכן באמת היה להם ממה לפחד ולא סתם הם חשו "כחגבים ".
 הסבר נוסף על חטא המרגלים מביא ה'שפת אמת'. לדעתו: המרגלים חששו שעם כניסתם לארץ לא יוכלו יותר לעבוד את ה' בשלוה ונחת, כשם שחיו במדבר מוקפים בניסים. אלא יהיו עמלים במלחמות כיבוש ובעבודת האדמה.
גם לפי פרוש זה "תרו" אחר רצון ליבם גם אם לכאורה חשבו שזה לשם שמים.
ישנו קשר בין המרגלים לבין מצוות הציצית ובעצם, תיקון חטא המרגלים שבתחילת הפרשה  נעוץ במצות הציצית שבסיומה:
גם בציצית המצווה היא לראות ולהסיק מסקנות מתוך הראיה: "..וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצות ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ". (טו, לט) וכיוון שהראיה היא חלק מהותי במצוות ציצית,  ברור מדוע שיכת האזהרה הצמודה אליה " ..וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם". (טו, לט)
בולט ההבדל שכאשר מדובר על הצד החיובי- על הראיה הבונה, הפועל הוא מלשון לראות, ואילו כאשר מדובר על ההסתכלות שמולידה דברים שליליים הפועל הוא מלשון לתור. הירושלמי, בברכות (פא,עב) מדייק במילים: " וּרְאִיתֶם אֹתוֹ " (שם) – שהכוונה לאותו- לקב"ה. והכוונה שהמקיים מצוות ציצית כאילו מקבל פני שכינה.
לתור- זה ללכת אחרי הפרשנות האישית והרצונות שלי וראיה – זה הסתכלות אמיתית ונקיה ללא תפיסות קודמות.
הבדל זה שבין ראיה לתירה, מלמד אותנו שלא העולם גורם אלא האדם גורם, לא המציאות מנהלת אותנו אלא אנו קובעים מהי המציאות מצידנו.
זה גם עניינה של פרשת ציצית ופתיל התכלת :
 הציצית רומזת לשאיפה שלנו להיות כלי שקולט הכל ומעביר אותו באופן נקי, כעניינו של הצבע הלבן, וכל זה מתוך קישור לחלק האלוקי שבנו- התכלת, ולכן מצווה זו שקולה כנגד כל המצוות ((מנחות מג, עב).
 בפרוש "משך חוכמה" (ר' מאיר שמחה מדווינסק, פר' שלח, ד"ה "כוונת מצוות ציצית") מובא רעיון נפלא:
"הציצית היא בגד שמשני צדדיו יש חוטין שעדיין לא נארגו …ואתה בן אדם הכן את לבבך ולבלתי לכת אחר העין והלב..ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית.."
 האדם צריך להשלים את החסר בבריאה – בכך הוא ממלא את תפקידו וייעודו ונעשה שותף לקב"ה.
 הציצית מעוטרת בפתיל התכלת. התכלת מבטאת – תכלית.
 במסכת מנחות (מ"ד ע"א) מאיר את עיננו  ר' מאיר בסוד התכלת:
"אמר ר' מאיר: מה נשתנתה תכלת מכל צבעונין. מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד".
התכלת היא צבע המרחק- הפרספקטיבה  הוא הצבע שמעורר געגועים לאינסוף, לעולמות גבוהים. בניגוד לעיניים וללב שמושכים אותנו לתחושת 'כאן' ועכשיו – מיידיות! אומרת לנו הציצית "דע מה למעלה ממך".
הרב חנן פורת מחבר בין התכלת ומבטנו על הארץ ( מבט מן האור, פר' שלח) :
המרגלים בחנו את הארץ בצורה חומרית ע"י בחינת הכוח הפיזי שלהם. הדרך לתיקון חטא המרגלים הוא במבט אחר,  במבט של  "הרמת עין  לשמים מתוך מבט טהור שכולו אהבה לארץ הטובה, אשר שמיה שמי תכלת ומעיינותיה תהום רבה" – זהו מבט מזוית אלוקית. לדעת שרק נשיאת עיננו לשמים, תועיל לנו בכיבושה, ביישובה ובהפרחתה.
"רעיון זה הוא המקשר בין פרשת המרגלים לפרשת ציצית. שליחת המרגלים היתה צריכה להיות הצעד הראשון בשלב חדש בחיי עם ישראל. מעתה ואילך הם היו צריכים לקום, לרשת את הארץ, לעובדה ולשמרה, לבנות ולנטוע, ולהיות שותפים אקטיביים במעשי הבריאה. אך בני דור המדבר לא נענו לתפקיד הזה, ואולי נוח היה להם להשאר במצבם הקודם כשהיו במדבר, בבחינת " אוכלי המן". ומשום כך סיימה התורה את הפרשה במצוות ציצית כדי להורות מהו תפקידו וייעודו של האדם. על האדם לפעול כשותף מלא ואקטיבי במפעל הבריאה ובכך הוא נעשה שותף לקב"ה במעשי בראשית" ( דר' ירמיהו מלחי/ 'מפרות האילן', בר אילן, תשנ'ח).
הפרשה מלמדת אותי שעל האדם  לטהר עצמו  מראיתו האישית, העלולה להטעות אותו.
בג'ונגל של החיים עלי להיצמד למדריך ולמפה המבוארים בתורה ובמצוות (ולא רק ל – Google – ול- (…GPS  רק אלו ראיתם אמיתית ובהירה . אלו ינחו אותי בדרך.
עלי לשאוף לראות את הדברים בצורה אמיתית, נקיה וטהורה  ולהיזהר מל'תור' אחר עיני וליבי .
יהי רצון שאזכה לכך כמו שכתוב : " לֵב טָהוֹר, בְּרָא לִי אֱלֹהִים;  וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים, נא, יב).
שבת שלום.