"יוצר האדם" – על אהבה ואושר

בפרק א' של ספר בראשית מתוארת בריאת הזכר והנקבה בדמות אחת – האדם: "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א', כ"ז), ובלשון המדרש (מדרש בראשית רבה, פרשה ח', פסקה א'): "אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן.", וכדברי חז"ל: "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם." (יבמות ס"ג.).
ברם ניכר מפשט הכתוב, כי היצירה המשותפת ששמה אדם אינה מוצאת את שלמותה: "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב', כ"א), ומשכך מופרדת הנקבה מהשותפות ההרמונית שבאדם: "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה: ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת." (בראשית ב', כ"ב-כ"ג).
תיאור זה אינו מעיד על יצירתה של הנקבה, שהרי זו נוצרה זה מכבר בד בבד עם הזכר, אלא דווקא על הפרדתה של הנקבה מהבריאה המשותפת הנקראת אדם על דרך ניסורה מהצד (צלע כצד), ובלשון המדרש: "איתיבון ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר להון מתרין סטרוהי היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'." (שם).
דווקא עם הפרדתם, מצטווים בני הזוג לשוב ולדבוק זה בזה "והיו לבשר אחד". ברם הדבקות בבשר עליה מצטווים בני הזוג מקבלת נופך רוחני עם הקניית שמות חדשים לנקבה ולזכר – אשה ואיש. שמות אלה מבטאים פוטנציאל רוחני משותף, בהכילם את צמד האותיות "אש", בצירוף אותיות שמו של הקב"ה, ומבטאים ציפייה, כי הדבקות הפיזית תישא אופי רוחני משותף מצד האשה והאיש, ובלשון חז"ל: "איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו  אש אוכלתם." (סוטה י"ז.). במובן זה, חיבורם המקורי גב אל גב (כלשון המדרש) זוכה לתיקון, בהתחברותם המחודשת פנים אל פנים.
אשר על כן מברכים אנו בשבע הברכות בחתונה את ברכת "יוצר האדם", שהרי רק כאן נוצר אדם ממש. עד עכשיו כל אחד מבני הזוג היה רק "חצי", מרגע הנישואין הופכים הם להיות אדם אחד ממש, לא רק שותפים, כאיש אחד בלב אחד.
אהבת אמת הינה אהבה אשר שמה במרכז את ה"אחד" הכללי ולא הפרטי. היכולת לצאת מהפרטיות וליצור עם שותף נוסף יצירה חדשה וכללית, הינה מפתח לאושר ואהבה. האדם בטבעו קרוב אצל עצמו, ברם זהו עשוי להיות גורם מכשיל בחיי אהבה וזוגיות. ככל שאדם מחפש יותר את סיפוקו האישי , הוא צפוי להיות מאוכזב ומתוסכל. ככל שמצליח הוא לצאת מהמקום האגוצנטרי ולהכנס יותר עמוק למקום הכללי של "אדם אחד", יהיה הוא שלם יותר ומסופק יותר.  חברה שעסוקה יומם וליל בזכויות הפרט, חברה המרוכזת ב"אני" הפרטי, הופכת בסופו של יום כל "אחד" לפרט בודד ומפורד. לעומת זאת, תפיסה חברתית של חובות לפני זכויות – "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה – לידע מה חובתו בעולמו (רמח"ל, מסילת ישרים, הקדמה) – היא אשר תוביל את החברה לאושר אמיתי, אושר המבוסס על הכרת המושג "אחד" כמושג כולל ואחדותי, מקור של נתינה, השפעה ואושר, כפי שאנו אומרים פעמיים בכל יום:"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"