הרהורים על מצוות משלוחי המנות

יום הפורים, שעה 10:00 בבוקר, דפיקה בדלת. "אני לא מאמינה, שוב הם הקדימו אותנו במשלוח המנות. קדימה, חייבים לאלתר משהו…". נשמע מוכר?
מצוות משלוחי המנות הפכה לתחרות מעיקה של החלפת ממתקים הורסי שיניים אשר ממילא יישרפו עם החמץ בערב פסח. המצווה שאמורה הייתה לחבר את ישראל זה לזה, הופכת לטראסק שלם של התחשבנות למי לשלוח ולמי לא מגיע, מי שלח לי משלוח קטן ולכן לעולם לא יקבל ממני משלוח מנות ומי הפתיע אותי במשלוח יוקרתי ולכן יהיה מעתה חברי הטוב.
יש לי הצעה לסדר היום. הבה נפסיק עם המנהג חסר הטעם של החלפת ממתקים בין חברים. אולי חברות הממתקים ורופאי השיניים יינזקו אך זה בוודאי לא החשבון שלנו. במקום זאת, בואו נחפש תחליף אשר יביא באמת לקירוב לבבות כפי כוונת המצווה המקורית. אולי אם נכין 2-3 משלוחים לכל היותר, אך נשלח אותם לשכנים שלנו, אותם שכנים שאיננו פוגשים בבית הכנסת, השכנים שחוץ מלומר להם בוקר טוב במעלית אין לנו כל קשר איתם, אולי הם באמת יעריכו את המשלוח. משלוח מנות זה באמת יוביל לקירוב לבבות.
אולי נחפש גם מעבר לכביש את העולה החדש מרוסיה, אותו אדם אשר רגילים אנו להסתכל עליו בהתנשאות כל אימת שאנו חולפים על פניו. הוא בהחלט יעריך את משלוח המנות. אולי אף נגדיל עשות וניסע לקצה השכונה, האיזור הפחות יוקרתי בלשון המעטה. שם נשלח מנות למשפחה האתיופית שפעמים בעוונותינו איננו סופרים אותה כלל. לא אל תבינו אותי שלא כשורה, אין מדובר כאן במתנות לאביונים או במצוות צדקה. זוהי מצווה אחרת לחלוטין. מדובר על מצוות משלוח מנות, מצווה של "שווים בין שווים". אולי אם נשכיל להשקיע בזה את מאמצינו, נגיע וניגע בליבן של עוד אלפי משפחות ברחבי הארץ, וממש כמו בימי המגילה, הפעולה של "לך כנוס את כל היהודים", תציל אותנו מכל האיומים המרחפים עלינו…
תחשבו על זה…
רונן