לכל המאמרים

על אותות ומופתים, אז והיום

נכתב על-ידי הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'אהל ארי' ,רעננה.

פרשת שמות מגוללת בין השאר את הדיאלוג המרתק בין משה רבנו לקב"ה במהלך ההתגלות בסנה. משה רבנו מסרב בכל תוקף להתמנות לתפקיד הגואל. רוב טענותיו של משה באות ממקום של ענווה, כאילו הוא אינו ראוי להוביל את המשימה. ברם, טענה אחת של משה, מופנית לכאורה כלפי העם. " וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (שמות ד' א').
כל עוד משה תולה את החסרון בעצמו, הדבר מובן, אך הכיצד יכול הוא לגלות חוסר אמונה כה גדול בעם? מדוע מחליט משה שהעם לא יאמין בטרם ניסה אותם כלל ועיקר? האם אדם אשר לא מאמין בעמו ראוי להנהיגו?
יתרה מכך, הקב"ה מצייד את משה בניסים בלתי משכנעים לכאורה. הנס הראשון הינו נס המטה שהופך לנחש. עם כל הכבוד, במצרים נס כזה הוא דבר של מה בכך. הרי כל החרטומים יודעים להפוך מטה לנחש. זהו הקסם הראשון אותו מלמדים בבית הספר לחרטומים במצרים. בוודאי משה אשר גדל בבית פרעה, קבל חינוך ושיעורים גם בבית הספר הזה. הכיצד נס פשוט כל כך (לפחות במצרים) יגרום לכולם להאמין במשה?
גם האות השני והשלישי, חלשים למדי. משה מכניס ידו לחיקו ומוציאה מצורעת ובשנית חוזרת היא לאיתנה. לו היה משה מחזיק את ידו באויר ולעיני כולם היה צבע ידו משתנה, אולי היה בכך כדי להרשים. ברם, הקסמים אותם עושה הקוסם בתוך הכובע הינם הפחות משכנעים. צבע היד המשתנה בתוך החיק, עשוי להראות חשוד בעיני העם. הכיצד זה ישכנע את כולם?
גם אות המים שהופכים לדם, הינו קסם אלמנטארי אשר כל החרטומים יודעים לבצע. הנס ההפוך של הפיכת דם למים, זהו אכן דבר מורכב אשר החרטומים לא הוכשרו אליו, אך לא זהו האות בו מצייד הקב"ה את משה. מהו אם כן עניינם של האותות וכיצד ישכנעו הם את העם?
על הדברים עומד הנצי"ב מוולוזי'ן בפירוש מרתק המופיע בפירושו לחומש "העמק דבר" וכן באגרת שכתב בשנת תרנ"א. משה רבנו לא מפקפק באמונת העם כי אם בעצמו, מתוך ענווה גמורה. " אמר משה שלא יאמינו למשה כי נגלה אליו ה'. והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות ומלובש ומדבר כמצרי, שעל כן חשבוהו בנות יתרו כאיש מצרי, ולפי דעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה' לאהרון קדוש ה' שהיה נביא עוד במצרים, וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל "לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"
משה רבנו רואה את עצמו כ underdog. הוא נראה כמצרי ומתנהג כמצרי. אין לו את המראה של הרב הקלאסי בניגוד לאהרן אחיו עטור הזקן "זקן אהרן שירד על פי מידותיו". "מדוע שיאמינו לי" שואל משה רבנו?
על כך עונה לו הקב"ה באותות. האותות אינם קסמים שאמורים לעשות רושם בשל עצמתם כי אם בשל פירושם. כל אות, הינו משל למסר שרוצה הקב"ה להביא לעם וכך מסביר הנצי"ב : " 'ולא ישמעון לקלך' – במה שתסביר להם תוכן האותות" (העמק דבר), כלומר: מה שאמור ליצור את אמונת העם אינו הנס כי אם הסברו של משה לאותות ולכן לא נאמר רק שלא יאמינו לאותות כי אם גם שלא ישמעו ל"קול האות". "וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן–וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן"
מהו אם כן פירוש האותות? מסביר זאת הנצי"ב באופן נפלא. משה רבנו משליך את המטה אשר הופך לנחש באופן סימטרי, כלומר: ראש המטה הופך לראש הנחש וכן הזנב. לבסוף אומר הקב"ה למשה "אחוז בזנבו" ואז באורח פלא "ויהי למטה בכפו", כלומר: בהיפוך המחודש הזנב בו אוחז משה, מתהפך לראש המטה הניצב בכפו של משה כבתחילה. הקב"ה נותן למשה מסר עצום – בתהליך גאולה, מי שנצפה שיהיה הזנב – יתהפך לראש. לכן דוקא אתה משה רבנו הוא הנבחר, למרות שהינך רואה עצמך כזנב ולא כראש.
זהו גם אות הצרעת, שהרי נס השינוי מתבצע בהסתר ובהחבא, כמו תהליך הגאולה הבא לידי ביטוי באופן נסתר והפוך מהמצופה. האות הינו דוקא בצרעת ולא במשהו אחר מאחר וישנה תופעה מרתקת בצרעת: "והנה שבה כבשרו – חזר בשר היד להיות זך ונקי כבשר הגוף שהיא צחה מבשר היד מחמת שעובדים בה וממשמשים בדברים שמגשימים הבשר. ואחר ששבה יד מש נעשית צחה כבשרו ממש. ונקיה יותר ממה שהיה תחלה וזהו בטבע הצרעת כשמתרפא כמו שמצינו גם בנעמן וישב בשרו כבשר נער קטן" (העמק דבר שם). הבשר חוזר להיות נקי וחלק לאחר שמתרפא מנגע הצרעת. לעיתים בתהליך הגאולה צריך לבוא מישהו מבחוץ, החושב מחוץ לקופסא, וכך עשוי הוא להשיב רעננות לעם לאחר שנים רבות של ייבוש בכובד הגלות, הצרות והשעבוד.
לבסוף, עבור מי שלא יקשיב לשתי האותות מובא האות השלישי. "הבין לו שמי שיתעקש עוד ולא ירצה האמין הרי יהיה ממנו כמו ממימי היאור שנותן חיים לאדם. והרי הוא נהפך לדם. כך ענין הגאולה שהוא לחיי ישראל. יתהפך לאותם אנשים למות. וכאשר באמת לסוף מתו הרבה קטני אמנה בדבר ושוב לא וצרך הקב"ה להוסיף אותות". עבור אלו שיסרבו להאמין, עשויים חלילה המים להפוך לדם. מי הגאולה, עלולים להפוך למלכודת דם ומוות.
" והאות השלישי לא בא כדי להאמין אלא להודיע להמתחכמים הרבה. כמו שאין ראוי להיות כפתי מאמין לכל דבר כך אין ראוי להיות מתחכם יותר מדי בלי להאמין" (העמק דבר שם).
הקב"ה מעביר לעם מסר נצחי דרך אותותיו של משה. כשמתרחש תהליך גאולה, אנו עשויים לראות לעיתים עולם הפוך. זנבות שנהפכים לראשים, תהליכים הנראים חיצונית כמלאי חוליים, אך פנימית מצמיחים דרך חדשה ורעננה.
צריך אמונה גדולה, מבט רחב וסבלנות רבה, כדי לעכל ולהבין. אין בדבר בכדי לעשות אידיאליזציה מבעיות וקשיים, כי אם לתת פרספקטיבה רחבה. ע"י האותות והמסר העמוק שלהם, מנחיל הקב"ה לעם ישראל את היסוד ש…
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".