סבתא שרה הי"ד – ליום השואה

לע"נ סבתי חי-ה שרה ציפורה לנדאו וכל משפחתי שנספו בשואה הי"ד

את סבתא שרה מעולם לא פגשתי.
איני מכירה את מראיה,
איני יודעת למה דמתה דמותה, האם תמירה היתה או נמוכה? האם רזה או שמנה?
מה היה גוון שערה וכיצד הישירה מבטה?
מה ריחה היה ומה מגע ליטופה?
מה היה טעם תבשיליה וכיצד נראו מעשי ידיה?
מה הילך בעיני רוחה ועל מה הביעה דברי חכמתה?
אני לא זכיתי להכירה והיא לא אותי..

סבתא שרה לא זכתה להוביל את בנה לחופה.
היא לא זכתה לראות את חמשת ילדיו, למי דמו בדמותם.
היא לא זכתה לצפות בעשרות צאצאיה חיים בחופש, בארץ הקודש.
היא לא זכתה להחליק ידה על שערות ראשם או לחוש במתיקות ריחם.
היא לא זכתה לפנקם בתבשיליה, או להחכימם בחוכמותיה.
אני לא זכיתי להכירה והיא לא אותי..

ככל שחולפות השנים המלחמה ההיא נראית בעיני קרובה יותר מתמיד.
סבתא שרה תמיד נדמתה בעיני רוחי כדמות עמומה, רחוקה, מבוגרת כפי שסבתא אמורה להיות.
היא תמיד עומדת על הרציף..
כעת, באחת, הכתה בי התודעה שסבתא שרה תמיד נשארה צעירה.
שרה סבתא היתה כבת גילי כשעמדה על הרציף..
מוקפת בבני משפחתה,
היא נשארה על הרציף..
לא יודעת על מה לעולם לא תביט.
אני לא זכיתי להכירה והיא לא אותי..