ויט שכמו לסבול

"וירא מנוחה כי טוב, ויט שכמו לסבול". בברכתו של יעקב אבינו ליששכר, טמונה סתירה פנימית. הרי אם ראה יששכר שטובה היא המנוחה, מדוע ברח ממנה, מדוע חיפש הוא לסבול ? האם ישנו אידיאל אלוקי חלילה בצער ובסיגופים ?
על הדברים עומד  ר' ירוחם ממיר בספרו "דעת תורה". מדוע, שואל ר' ירוחם, לא ניתנה התורה לישראל בארץ ישראל ביושבם איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ? מדוע  קיבלו ישראל תורה, דוקא במצב ההפוך, במדבר שומם, בחוסר כל, בעינויים וטלטולים – "ויענך וירעיבך" ?
דבר פשוט הוא, שלקיומה המלא של התורה, נצרכים תנאים של מנוחה, כבארץ ישראל. "אם אין קמח – אין תורה". אמנם- דרך קבלתה של התורה, מתוך סבלו של המדבר, גם היא באה ללמדנו, פרק בהלכות קנין תורה.
ישנם החושבים שעיקרה של המנוחה, תלוי הוא במנוחת הגוף. מחשבה זו , מסביר ר' ירוחם, היא עיקר הבלבול. מנוחת הגוף ודאי חשובה היא, אך אין לה כל ערך ללא מנוחת הנפש. אדם המתרגל למנוחה בתנאים שלא חסר לו כלום, במילים אחרות –אדם "מפונק" – לאדם זה כל מצב שלא יתאים בדיוק להרגלו הקבוע, מיד יטרידהו וישבור אותו לגמרי, שהרי מעולם לא סיגל לעצמו כל כושר התמודדות.
חייל המכינים אותו ליציאה למבצע צבאי, התנאי העיקרי להצלחתו נעוץ בכך שינוח היטב לפני המבצע. אמנם, דרך הכשרתו של החייל, לא תהיה ע"י פינוקים ועינוגים, כ"א ע"י אימונים מפרכים ומייגעים עד כדי שבירה. זוהי המנוחה האמיתית. מנוחת אמת היא יציבות נפשית. חייל זה , אשר עמד בכל האימונים המפרכים –  כל מצב קשה בשעת קרב לא ישבור אותו, שהרי רגיל הוא להתמודד במצבים קשים. הסבל שעבר באימוניו, מעניק לו יציבות נפשית, כך שגם המצבים הקשים ביותר לא ישברוהו.
זהו בדיוק ענינה של קבלת התורה. המנוחה האמיתית הנדרשת לקבלת תורה, היא דוקא המנוחה הבאה משבירת הגוף ומיעוט צרכיו, שאם ישאר עם ישראל במנוחת התורה גם לאחר כל הטלטולים והשבירות במדבר, שום דבר לא יטרידהו ולא ישלול את מנוחתו. אילו היתה ניתנת התורה בא"י, ניתן היה לטעון שבגלות , תחת שעבוד, אין ביכולתנו לקיימה. עתה, כשנתנה התורה במצב הקשה ביותר, שום מצב שבעולם , קשה ככל שיהיה, לא יגרום לנו לאבד את תורתינו. גם אם נגיע למצב של פת במלח תאכל – עדיין נהיה עמלים בתורה.
לכן נאמר ביששכר "וירא מנוחה כי טוב, ויט שכמו לסבול". יששכר , אשר בניו היו יושבים ועוסקים בתורה, הבין הוא שכדי לזכות במנוחה האמיתית, יש לעבור "גיבוש" מקדים – בבחינת "טירונות". יש לעבור גם תקופות של  קשיים וסבל, תקופות של פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן וחיי צער תחייה.
אין כל מטרה אידיאלית ב"לסבול".  יש ענין חשוב וגדול לעסוק בתורה , דווקא מתוך רווח ויישוב הדעת. אמנם , רצו חז"ל לומר, אם עברו עליך תקופות של סבל, ועמדת בהן – אזי מובטח לך, כי בתורה אתה עמל. מובטח לך, כי כל צער או צרה שלא תבוא, לא יזיזוך ממקומך.
"וירא מנוחה כי טוב, ויט שכמו לסבול".