אורו של משיח
"רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) : כי אנכי ידעתי את המחשבות – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף , ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו , ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו , ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח".
ע"פ חז"ל, דוקא מתוך כל הסיבוכים בפרשתנו, מתחיל לצמוח אורו של המשיח, ואכן, מפרשית יהודה ותמר, נולד פרץ אשר ממנו תמשיך שושלת המשיח.
יתרה מכך, עיון מעמיק יגלה שהמשיח התחיל לצמוח עוד קודם לכן. על הפסוק מתהילים פ"ט כ"א: "מצאתי דוד עבדי – בשמן קדשי משחתיו", דרשו חז"ל (מדרש רבה): "אמר רבי יצחק – מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו – בסדום". ממהפכת סדום , מצליחים לברוח לוט ושתי בנותיו, ומגילוי עריות זה נולד מואב, ממנו עתידה לצאת רות המואבייה – אמה של מלכות, כמו גם מהחיבור האסור של יהודה ותמר. אם נסקור, את כל שושלת המשיח, נגלה פגמים רבים בייחוס, ובדרך בה צומח דור ההמשך. גם לדוד המלך, היה חשש של פגם בייחוס. במשפחת אביו, ישי , היה נחשב דוד לממזר – "מוזר היייתי לאחי", "בחטא יחמתי אמי" , אומר דוד המלך בתהילים.
ישי המציג לשמואל את שבעת בניו, לא מעלה כלל על דעתו, שהבן הנבחר יהיה דוקא הבן השמיני, המפוקפק.
גם שלמה המלך, ממשיך הדרך, מגיע לעולם מהמפגש של חטאו של דוד עם בת שבע.
הדברים מצריכים עיון. מדוע כל השתשלשות המשיח באה בדרך כה סבוכה ? הרי לכאורה, אנו מוצאים בפרשה את דמותו ההפוכה של יוסף הצדיק. יוסף מצליח, למרות כל הפיתויים להשאר נער עברי, לא ליפול, לא לקלקל זרעו וכל זאת בזכות נאמנותו לדמות דיוקנו של אביו. מדוע , א"כ, לא נבחר דוקא יוסף להיות זה אשר ממנו יצא המשיח הסופי ?
על תורף הדברים עומד בעל אם הבנים שמחה, הרב יששכר שמחה טייכטאל הי"ד. הרב ,שהיה מגדולי רבני הונגריה, ממתנגדי התנועה הציונית, כותב את החיבור האדיר "אם הבנים שמחה", כוידוי על טעותו. החיבור נכתב במהלך השואה, לאחר שנתגרשו ממחיצתו כל תלמידיו . ללא ספרים , כותב הרב חיבור עם אלפי מקורות, שהכיר אותם עוד לפני כן, חיבור שכל כולו הוכחות ע"פ דברי חז"ל, שתהליך הגאולה צריך להיות כך ורק כך.
וכך כתב הרב : " וידעתי בני ידעתי כי תקשה לך קושיה גדולה על דברינו אם כן הוא שהבנין שנעשה בימינו בארץ הקדושה הוא סימן ואות על קץ שקרב לבוא, ואתחלתא דגאולה איך יתכן שרוב בוני הארץ המה לדאבונינו מחללי שבתות ועוברי עבירה… "
לתירוץ הקושיה, מביא "אם הבנים שמחה" הסבר מדברי המקובלים וכך כתב : " והנה מבואר בספרי המקובלים, שבעת שה’ יתברך רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי שמים ולתחתונים בארץ, אז השם יתברך מעטף דבר זה בכמה מיני עיטופים, ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הם כעורים…"
ככל שהתהליך שמוביל הקב"ה בעולם הוא גדול יותר, עמוק יותר, כך הוא מכוסה יותר.
כך מסביר "אם הבנים שמחה" את שושלת דוד המלך והמשיח. בכל הפגמים בייחוס אין כל פגם, מאחר וזהו שבחו, שהרי ככל שהמרקם הפנימי קדוש יותר, העטיפה אטומה ומכוסה יותר.
כל תהליך הגאולה, החל מראשיתו בסדום, הינו תהליך אשר צפוי להיות עטוף בקשיים וסיבוכים רבים. אין בדברים נסיון חלילה להצדיק את התופעות הכעורות, כי אם לחזק את ההכרה שזהו תהליך הגאולה, לבל נתייאש ונוכל להמשיך להובילו קדימה בדרך העולה בית אל.
"כל השבטים עסוקים היו בצרותיהם ואילו הקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח"