יוסף והחשמונאים
חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים , כי אם גם ובעיקר נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשות הבאות הוא סיפור של מאבקי תרבות, סיפור של סכנות רוחניות ותרבותיות העוברות עליו, ויכולת אדירה לגבור על הסכנות ולהישאר נער עברי. שמו של חג החנוכה, מקורו מלשון חינוך. ע"י הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים עצומים.
נהוג לראות במאבק עם התרבות היוונית, מעין מאבק של כוחות האור בכוחות החושך, מאבק של קודש בחול ,מלחמה של תרבות החומר והנהנתנות בתרבות הרוח והעומק. ראיה זו נכונה ברובד מסוים, אך אינה מספקת על מנת להבין את אשר התרחש באמת במאבק זה.
ע"פ שיטת מרן הרב קוק, המלחמה עם היוונים , היתה נעוצה בשורש עמוק יותר. הדברים מובאים באריכות ע"י הרב נריה זצ"ל בספרו מועדי הראי"ה, וכך מוסבר שם : היוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. היוונים עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות עצומות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכפי שמדגיש הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים : "קבל האמת ממי שאמרה". יוון , אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי.
אעפ"כ, חסרון מהותי אחד היה ליוונים. יוון היתה מחולקת לשתי דיסציפלינות שונות. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. לעומת זאת, האומה היוונית בנתה גם מקדשים ופיתחה את הפילוסופיה וזאת בפרישות גמורה מכל החיים הטבעיים. העולמות היו רחוקים ומנותקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות : לדבוק בגוף – בחיצוניות , או לדבוק ברוח – בפנימיות.
מאבקם של היוונים בישראל, לא היה מאבק ברוחו של עם ישראל גרידא. היתה זו מלחמה ביכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול. היוונים ידעו טוב מאוד את ערכו של עולם הרוח, אולם הדבר אליו התנגדו נחרצות היה החיבור שבין העולמות.
וכך מסביר הרב קוק: "לא כן ישראל – עליהם נאמר : "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית , וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות ". עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כהנים" , כי אם ממלכת כהנים – ממלכה הבנויה מכל המרכיבים הנצרכים : צבא, משטרה , כלכלה , תעשיה, היי-טק וכו'. אמנם , זוהי ממלכה של כהנים, אשר כולה מושתתת על יסוד הקודש.
תכונה זאת לא יכלו היוונים לסבול. על כן, מיקדו את עיקר גזירותיהם בתחומי חיבור השמים והארץ. הם גזרו על השבת – עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. כל אכילת שבת היא אכילה קדושה, אומר האר"י הקדוש. על זאת גזרו היוונים . לשיטתם, לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הרוצה להנות מאכילה, עליו לחפש מסעדה טובה, אך אל לו לטעון שהוא נהנה בקדושה.
הם גזרו על המילה – הכיצד ניתן למצוא קדושה במקום הגופני ביותר של האדם – טענו היוונים.
הם גזרו על פתחי הבתים ועל הטבילה – הרוצה לחיות חיי משפחה – מוזמן לעשות כן, אך בל יטען שיש קידושין בחיי המשפחה.
אליבא דהיוונים, אין – ולא יכולה להיות כל קדושה בעולם המעשה. הרוצה להתקדש, ידבק הוא בשכל הפועל וינתק רגליו מן המציאות.
לכן , מסביר הרב , במלחמה זו נגד היוונים, דווקא החשמונאים היו הלוחמים. "הכהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף". אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו , הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו כמו כל כהן גדול ראוי – את כל המעלות. ע"פ חז"ל (תוספתא יומא א, ו') כהן גדול, היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי , בעושר ובכח. הוא היה היפה ביותר מבין הכהנים, החזק ביותר מביניהם , והעשיר ביותר. כהן גדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצונית והפנימיות כאחד.
בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת. נק' עמוקה זו של הכהן הגדול, הנמצאת ברום עולם, היא היא החותמת על אותו פך קטן של שמן, החתום בחותמו של כהן גדול, הפך בו נעשה הנס.
גם יוסף הצדיק, כלל בתוכו את כל המעלות. הוא היה "מתקן בשערו, כדי שיהיה נראה יפה", כדברי רש"י ע"פ חז"ל. הוא היה ריאליסט, עם רגליים על הקרקע. בקיא בעניני כלכלה וניהול.
אמנם בראש ובראשונה , פיעמה ביוסף רוח אלוקים. "הנמצא כזה איש – אשר רוח אלוקים בו" – מתפעם פרעה. דמותו של יוסף ודמותו של הכהן הגדול, אלו הן הדמויות המנציחות את נצחון המכבים על היוונים – נצחון חיבור השמים והארץ על אידיאולוגיית הניתוק.