אי קיום הנדר.

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹקִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אלֹקִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:"
נדרו של יעקב, מורכב הוא משניים – התנאי והנדר. משטף הפסוקים קשה לפסק בין סוף התנאי לתחילתו של הנדר, אמנם עיון דקדוקי קצר יבאר זאת. התנאי שבנדר, מורכב הוא מפעולותיו של הקב"ה בשמירתו על יעקב. " אִם יִהְיֶה אלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי …וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".
ממילא נדרו של יעקב בא לידי ביטוי בפעלים המוסבים על יעקב :" וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹקִים: …וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:". וכך מסביר זאת בעל "התורה תמימה",  שגם ה"ושבתי בשלום" של יעקב הינו חלק מן הנדר. ההתחייבות הראשונה בנדרו של יעקב הינה לשוב ולעלות לארץ ישראל. מחויבות זו של יעקב לצאת מן הגלות ולשוב לארצו נגזרת לא רק מנדרו לקב"ה, כי אם גם ממחויבותו להוריו ששלחו אותו לימים אחדים בלבד : "וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך".
למרות כל נדריו, יעקב מתעכב שנים רבות בגלות. יתכן וניתן להבין את שנות העבודה ברחל ולאה, שהיו בעיניו כאותם ימים אחדים, אך כיצד זה מצליח לבן לשכנעו שישאר עוד שש שנים בצאנו? האם בגלל הצאן מעכב יעקב את קיום נדרו ואת מצוות כבוד או"א? הרי יעקב כבר הקים "קונגרס ציוני" ראשון לאחר שנולד יוסף , שטנו של עשו דבר המעודד את החלטתו לשוב ארצה : " וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי". מדוע א"כ, אין יעקב מקיים את נדרו ונשאר שש שנים נוספות?
חז"ל במדרשיהם בקרו קשות את יעקב בשל כך, וכך אמר ר' ינאי במדרש תנחומא: "הנודר ואינו משלם – פנקסו מתבקרת לפני הקב"ה". המדרש ממשיך לתאר את כל הצרות שבאו על יעקב בגין אי קיום נדרו ומסיים כך : "אמר הקב"ה – עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו יודע באיזה חטא לוקה? הרינו מודיעו שנאמר : ויאמר אלקים אל יעקב – קום עלה בית אל ושב שם…אמר לו הקב"ה – לא הגיעו אליך כל הצרות האלה אלא על שאחרת את נדרך". באופן דומה אמרו חז"ל במ"ר :"שוב אל ארץ מולדתך – אביך מצפה לך, אמך מצפה לך – אני בעצמי מצפה לך".
הדברים קשים. מדוע יעקב מתעכב כל כך, ונדרש לתזכורות רבות באשר לקיום נדרו ?
גם פרשה זו , ניתן להבין ע"פ הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים". יש בהתנהגותו של יעקב מעין מודל להתנהגותו של עם ישראל בדרכו לצאת מגלות אדום.
במקביל להבטחתו של יעקב , בנדרו לשוב לארצו, מבטיח לו הקב"ה בחלום הסולם: " וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:". הקב"ה מבטיח גם הוא ליעקב להשיבו לארצו.
השאלה היא מי יפתח בתהליך . יעקב מצפה שהקב"ה יעשה את הצעד הראשון, שהרי יש לו בעיות שונות, כגון :שלושת השבועות , הכפירה הרבה שיש בא"י וכו'. הקב"ה מצידו, מצפה שההתעוררות תבוא דווקא  מיעקב, וכך דרשו חז"ל במדרש תנחומא : "כל זמן שהיה בבית לבן , לא היה הדבור נגלה עליו… והיה יעקב מהרהר בליבו ואומר :"לא כך אמר לי – כי לא אעזובך. אמר לו הקב"ה : מבקש אתה שאהיה עמך, צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך".
כדי שהגאולה תתחיל, יעקב חייב לבצע את הצעד הראשון לאתחלתא דגאולה, אל לו לחכות למרבד קסמים שירד מן השמיים וישאהו אל א"י.
את הקונפליקט שבין ה"ושבתי" של יעקב ל"והשיבותיך" של הקב"ה, נמצא גם בנבואה שבפרשת התשובה בספר דברים. "ושבת עד ה' אלוקיך" אומר הקב"ה,  ואז :"ושב ה' אלוקיך את שבותך ושב וקבצך". הצעד הראשון בגאולה חייב להיות של יעקב.
על הסיבה שעמדה בתת הכרתו של יעקב, והביאה לכך שלא רצה להפרד מגלותו, עומד הכתוב בהמשך הפסוקים : "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". יהיו תירוצים רבים לעם ישראל ואפילו נימוקים הלכתיים, מדוע יש להשאר בגלות ומדוע אסור לעלות לארץ , אבל בשורש הדברים עומדת בעיה אחת – ה"ביזנס". על בעיה זו עומד ר' יהודה הלוי ב"כוזרי" בשאלה הקשה שנשאל החבר, מדוע , למרות כל תפילותיו, אין הוא עולה לא"י ? וכך השיב לכוזרי :" אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני …כי הענין האלוהי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה אבל רק מקצתם נענו ורבם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם".
על בקשת יעקב ועם ישראל "השיבנו ה' אליך ונשובה", עונה להם הקב"ה, כמעשה אבות סימן לבנים – עשו אתם את הצעד הראשון : "שובו אלי ואשובה אליכם".