מצאנו מים!

מוקדש באהבה לכם אחי ורעי, חופרי בארות יצחק אשר סתמום פלישתים וימלאום עפר, והנה עתה-  הם נובעים מים חיים.

החורף כבר כאן, ואנחנו  כולנו ממתינים למים שירדו אלינו, לגשם שירווה את האדמה ויצמיח את כל האצור בה.
אכן, הגשם היורד מן השמיים הוא רק חצי הדרך.  החצי המסור לבורא עולם.
אך ישנה מחצית דרך נוספת. איסוף המים, לכידתם ואיגומם, והיכולת ליצור כלי לשפע היורד ממרומים-  וזה כבר תפקיד המוטל על האדם.
שלש דרכים אנו מכירים למפגש החי עם המים .
הדרך הראשונה היא בור-  מקום אטום  אשר כונס לתוכו מי גשמים.
הדרך השניה היא באר- חפירה עמוקה החותרת ומגיעה עד לשכבת הקרקע  בה אגורים המים.
והדרך השלישית- מעיין- מים הפורצים ונובעים , מפלסים את דרכם החוצה.
המעיין, דומה מאוד לגשם. בשני המקרים המים פורצים ועולים. מלמטה ומלמעלה.  מים תחתונים הרוצים להפגש חזרה עם המים העליונים..
אך עבודת הבאר- שונה  היא בתכלית. כאן נדרש מאמץ כביר לחפור, נדרשת יכולת התמודדות עם הקשיים שבדרך, עם אכזבות, עם כמויות עפר שיש לפנות, עם  ספקות הצצים בדרך. חפירת הבאר חותרת למעמקים, לגלות את המים הנסתרים, במקום שאיש עדיין לא גילה אותם, בעומקים שטרם נחשפו.
יצחק הוא  בחינת באר. 'באר מים חיים דא יצחק, '. אמנם , יצחק חופר את הבארות אשר חפר אביו, אך אם נשים לב, לא כתוב בשום מקום על אברהם עצמו שחפר בארות. פעם אחת הדבר רמוז בתוכחת אברהם לאבימלך ' על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך.'
נמצא, שאנו למדים על הבארות שחפר אברהם- דרך יצחק.
אצל אברהם עצמו , הרבה יותר בולטת בחינת המעיין.  אברהם מוקף מעיינות. זה המתגלה לישמעאל במדבר, וזו שאליעזר עומד עליה ' על העין' ומחכה לאות משמיים שיורה לו את האשה אשר יקח ליצחק.
אברהם הוא בחינת מעיין , מי אמונה שפרצו והשקו את העולם המיובש והמנוגב מאלוהות.
אך יצחק הוא בחינת באר. יצחק בא מבוא באר לחי רואי, וחופר בעצמו עוד ארבע בארות.
הגיע העת להעמיק. לראות עד להיכן חלחלו  המים הרבים שפרצו בזכות אברהם. יצחק חופר דווקא בשדה פלישתים, ולא בהר, אצל הרעים הטובים ענר אשכול וממרא. הם כבר הושפעו והושקו מן המים. כעת המקום לבדוק האם גם באזורים השפלים, הפלשתים, האם גם שם חלחלו המים ועד היכן.הם השפיעו.
יצחק מעמיק לחפור. הוא בעצם מבאר את תורתו של אברהם. הופך אותה לשיטה עמוקה וסדורה . יצחק מזהה לחלוחית של מים אפילו בתהומות הנפש של עשו. אין יצחק נרתע מכמויות העפר שעליו לפנות עד שיגיע אל המים. הוא ממשיך וחופר, מקלף שכבה אחר שכבה, עד שנשמעת הבשורה ' מצאנו מים'.!
מובא בספרים שהפםוק בידך אפקיד רוחי,  רומז לבאר, כפי ראשי התיבות שלו.
החופר את הבאר נזקק ' להפקיד  את רוחו ' ביד הבורא. הרוח, שואפת תמיד למעלה, לגילוי הפשוט, לחופש , ולשחרור מכל מעיק. אך חפירת הבאר מזקיקה סבלנות , ו' הפקדת' הנפש בפקדון של המתנה , עד שיתגלו המים, מתוך עבודה קשה, וסבלנות מרובה.
הבאר מבארת את מי  המעיין של אברהם. מי באר מטהרים רק בארבעים סאה מכונסות, בעוד שמי מעיין מטהרים גם בזוחלים.
כח הפריצה של אברהם משפיע טהרה בעולם, כל מי שנוגע בו- מושפע.
כח החפירה האיטי של יצחק מצריך התכנסות. איסוף איטי של המים,  וכינוסם אל מקום אחד, מתון, פנימי, עמוק.  ההתכנסות- יש בה עוצמה מיוחדת, השפעה סבילה ' ותקח הצעיף ותתכס'.
מעניין- שישראל ההולכים במדבר זכו ללווי של באר דווקא, ולא של מעיין. לרמוז על עבודת האדם. אדם לעמל יולד, ובאנו לעולם הזה כדי לחפור ולמצוא מים, ' באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם' .
עם ישראל הוא כורה הבארות הגדול . העם שמגלה את המים החיים המסתתרים מתחת למעבה המציאות החיצונית והחומרית, העם שלא התייאש ולא יתייאש מלחפור עוד עוד לעומק, עד שיאמר לעיני הגויים כולם- מצאנו מים!