לצאת מהמים ולחולל טהרה

למבול ששטף את העולם היתה פעולה מטהרת, שכן הוא טיהר את העולם מהזוהמה שנוצרה בו ויצר עולם חדש. חז"ל מדמים את מי המבול למי המקוה המטהרים. ואכן הם ירדו במשך ארבעים יום, בדוגמת המקוה ששיעורו ארבעים סאה. וכך חז"ל מסבירים את הפסוק המכנה את ארץ ישראל "ארץ לא מטוהרה", משום שלא ירד בה המבול המטהר.
הטבילה במקוה מטהרת מכל הדברים הבלתי רצויים, אך זאת רק לאחר שהדבר הטעון טבילה יהיה כל כולו שרוי במים. כדי שאדם ייטהר על ידי הטבילה, עליו להכניס למים את כל מציאותו ובכלל זה אפילו שערותיו, כפירוש חז"ל לפסוק " ורחץ במים את כל בשרו"- את הטפל לבשרו וזהו שיער".
רגע הטהרה
אך מתי מתרחשת הטהרה? הרמב"ם קובע כי הטהרה מתחוללת רק עם היציאה מהמקוה: " אין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה, לא בעודו בתוך המקוה". אין כאן הכרח שכל גופו של האדם יצא אל מחוץ למקוה, אלא ברגע שאפילו חלק כלשהו מגופו יצא מהמים – כבר מתרחשת הטהרה.
כשם שיש  טהרה במים, יש טהרה באש. האש מטהרת אפילו כלי חרס שאין להם תקנה בטבילה במים. כאשר מחזירים את הכלי לכבשן – הוא נטהר, מכיוון ש "פנים חדשות באו לכאן".
טהרה באש
האדם הוא בבחינת 'כלי חרס', בהיותו "עפר מן האדמה". יש דברים שאותם אפשר לטהר על ידי טבילה במים, ויש דברים שאינם נטהרים בטבילה במים ונדקשת טבילה ב'אש'. הכוונה לתשובה הבאה מתוך 'אהבה רבה כרשפי אש', ההופכת את הזדונות לזכויות. תשובה מאהבה כזאת הופכת את האדם לאדם חדש ולכן אסור לומר לבעל תשובה 'זכור מעשיך הראשונים', שכן הוא כבר אדם אחר לגמרי.
וגם כאן, הטהרה מתחוללת ברגע שהאדם מתחיל 'לצאת מן האש' ( כמו בעליה ממי המקוה). ברגע שהוא מתחיל לצאת, אפילו בחלקממציאותו – כבר הוא נטהר מכל הדברים הבלתי רצויים.
כוח להיגאל
הגזרות וייסורי הגלות הם בבחינת 'טבילה באש', המביאה כפרה וטהרה לעם ישראל כולו. אך מאחר שעם ישראל הוא ישות אחת, כגוף אחד, הרי ברגע שחלק ממנו יוצא מתוך ה'אש' הזאת – כבר נוצרה הכפרה והטהרה לעם כולו.
אם- כן, כשיהודים במקום כלשהו בעולם עוסקים בלימוד תורה מתוך מנוחת הנפש, כאילו העולם אינו מבלבל ומסתיר – בכוחם להוציא את כל ה'גוף' – את כל עם ישראל – מן ה'מים' או מן ה'אש' ולהביא את כל היהודים למצב של אור ומרחב. זה הכוח של יהודים הנמצאים דווקא כאן, בעולם הזה הגשמי, לגאול את עצמם ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה לעם- ישראל כולו.