בראשית…

כאשר נתבונן בסיפור הבריאה, נמצא שחלק גדול מפעולות הבריאה אינן דוקא יצירה, עשייה או בריאה, אלא פעולות של הבדלה, ניתוק וסידור מחדש, לאחר התוהו ובוהו השורר כאן מראשית הבריאה.
כך מוצאין אנו כבר ביום הראשון בהבדלה בין אור לחושך, ביום השני בהבדלה בין מים למים, ביום השלישי בהבדלה שבין יבשה לים וביום הרביעי בהבדלה שבין המאורות.
מהו פשר הדבר ?
ניתן יהיה להבין זאת ע"פ תכלית הבריאה, נזר הבריאה – אדם הראשון.
מה היה ייעודו של אדה"ר? אומרת לנו התורה כך :
וַיִּקַּח יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
על פניו נראה, שייעודו של האדם, הוא לעבדה ולשמרה, לאייש את תקן הגנן לגן הקסום והנפלא שנקרא גן עדן. האם לכך נבראנו ?
אין כל ספק שנתנה לנו כאן התורה תיאור סימבולי של תפקיד האדם בעולמו. האדם חי על הארץ, על הקרקע. תפקידו הוא להצמיחה כלפי מעלה, כלפי השמים, אך זאת יוכל הוא לעשות רק ע"י הגשם, דהיינו : ההשפעה האלוקית היורדת מלמעלה. תפקידו של האדם הוא ליצור חיבור והרמוניה בין שמיים וארץ. הוא הברוא היחיד המסוגל לכך, מאחר והינו היצירה היחידה ביקום שנוצרה משניהם גם יחד – עפר מן האדמה שנושבת בו רוח אלוקים.
ייעודו של האדם הינו גם ייעודה של הבריאה. עיקרה של הבריאה כפי שהזכרנו הוא דוקא בהבדלה. בראשית, שמש הכל בערבוביא – שמיים וארץ, גשם ורוח. הקב"ה מפריד ומבדיל במהלך הבריאה בין החלקים הארציים לחלקים השמימיים.כך ביום הראשון מובדלים האור והחושך, מושגי הטוב והרע. ביום השני נוצרת הפרדה בין הרכיבים העליונים לתחתונים. ביום השלישי , נוצרות מגבלות הפיזיקה של המקום "יקוו המים אל מקום אחד". ביום הרביעי, נוצרת הפרדה נוספת של מגבלות הזמן – "והיו לאותות ולמועדים, לימים ולשנים".
האדם נברא לחבר מחדש. לאחות את הקרעים שנוצרו בבריאה. לאחר שיזכה האדם לתקן עולם, תחזור הבריאה להיות הרמונית, מחוברת, אלא שאז לא ישאר דבר בערבוביא. בעת ההיא יהיה ה' למלך על כל הארץ…